${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משתפי פעולה

אנשי מדע המדינה מדבררים בתקשורת את מוקדי הכוח של השלטון

תגובות

מסקנות מחקר שנערך בארה"ב לפני כשנתיים עשויות להיות רלוונטיות לדיון העכשווי בישראל על תופעת ה"שתיקה" של פוליטיקאים, לרבות "הדממה התקשורתית" שבה נקט אהוד ברק במירוץ לראשות מפלגת העבודה. אחת השאלות העולות בדיון זה היא, האם לא הגיוני שפוליטיקאי ישתמש בטקטיקה שמבטיחה לו תוצאות טובות בסקרים - גם אם מעשה זה הוא אנטי-דמוקרטי?

המחקר עסק בשאלה, האם חוקרי מדע המדינה המתראיינים באמצעי התקשורת והמשמשים פרשנים למציאות הפוליטית - שלעתים הנה מורכבת מאוד - עומדים ב"משימה" שהם נוטלים על עצמם וממלאים אותה בהצלחה. המחקר מניח שהמשימה חדה וברורה: בדבריהם בתקשורת אמורים החוקרים לסייע לציבור לראות את המציאות הפוליטית בצורה יותר מאתגרת, להציע אלטרנטיווה מחשבתית בנוגע למציאות הקיימת ולעזור לחשוף את מארג האינטרסים - שביסודם לא תמיד עומדת טובת הבוחר. על אנשי מדע המדינה להאיר את עיני הציבור ללא הנחות, במנותק ובמרחק מהמציאות הפוליטית רוויית השיקולים הזרים, הן של פוליטיקאים והן של עיתונאים, שהופכת דיון פוליטי מעמיק לבידור.

מסקנות המחקר היו בוטות, חד-משמעיות ומאוד לא נוחות. נקבע כי אנשי מדע המדינה, המופיעים לעתים קרובות באמצעי התקשורת, מתפקדים בסופו של דבר כשופר של המציאות הקונסנסואלית וכמשתפי פעולה עם בסיסי הכוח הקיימים. נדיר, כך גורס המחקר, למצוא הבדל בינם לבין העיתונאים הפוליטיים. גם הם - כמו הפוליטיקאים והעיתונאים - מוצאים עצמם שקועים במרוץ של הפיכתם לדמויות פופולריות. לצורך כך, הם נגררים בדברי הפרשנות שלהם להעצמה ולדברור של מוקדי הכוח של השלטון, ומספקים בראיונות אמירות פופולריות התואמות את המכנה המשותף הנמוך הרחב. כך, הם מועלים במשימה שלשמה הם מוזמנים ובתפקיד שמועידים להם המרחב הציבורי והחברה האזרחית; למעשה, אין להם שום תרומה בעיצובה מחדש של המציאות.

האם גם כאשר מגנים החוקרים במלים חריפות את שיתוף הפעולה הנפסד שבין המנהיגים השותקים לאמצעי התקשורת המתגייסים להגן על שתיקתם ואינם מגינים מספיק על זכותו של הציבור לדעת, מדובר בשיתוף פעולה? יש לומר בבירור: אין זו זכותם של מנהיגים לדבר או לא לדבר אל הציבור שאת אמונו הם מבקשים ואין הם יכולים להשתמש בזכות זו כראות עיניהם, כאשר הם מפיקים ממנה דיווידנד. זוהי חובתם. אם אינם ממלאים אותה, הרי שהם מועלים באמוננו.

הכותבת היא ד"ר במחלקה למדע המדינה, אוניברסיטת בר אילן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#