טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוכמת הנרטיב הנפרד

הכרת הציבור היהודי בסבלם של הערבים תרכך את העוינות

תגובות

לכל משפחה, קבוצה אתנית או אומה יש נרטיב קולקטיווי משלה. כל גוף כזה מבקש להנחיל את הנרטיב שלו לצעיריו כמיטב יכולתו. מערכת החינוך משמשת במובן זה ככלי המועדף והיעיל ביותר, שמסוגל לעצב את הנרטיב הקולקטיווי ואת הנאמנות לו. כך הפכה מערכת החינוך העברית חגים דתיים וחגים שוליים לחגים לאומיים מרכזיים, וכך נטלה על עצמה את המשימה של "עיצוב רוח האומה" - טיפוח זיקה הדוקה ונאמנות לנרטיב הציוני.

אבל מערכת החינוך לא הסתפקה בכך, וביקשה מאז ומתמיד להנחיל את הנרטיב הציוני גם לערביי ישראל: ביאליק וטשרניחובסקי, אך לא המשורר איברהים טוקאן. מבחינתה, לימוד נרטיב כזה על ידי הערבים-ישראלים (על חשבון לימוד הנרטיב הערבי) סולל את הדרך להכרה בו ולמתן לגיטימציה לציונות ולמדינת ישראל.

למאמצים אלה יש הצלחה חלקית. כפי שמחקרים מורים, תלמידי המגזר הערבי אכן לומדים להכיר את תכני הנרטיב הציוני ומכירים בחשיבותו ליהודים. אולם אין הם נותנים לנרטיב זה לגיטימציה. החוויה של הפקעת קרקעות, קיפוח בתקציבים, אפליה בתעסוקה והתעלמות ממוסדת מהנרטיב הערבי מגבירים את תחושת הקיפוח וההדרה שלהם.

ההתעלמות מנקודת הראות הערבית, מהסיפור שציבור זה מספר על עצמו ועל גורלו, מגבירה את האיבה ואת תחושת הניכור שלו. ככל שגוברת ההתעלמות, כך גוברות תחושות הניכור והאיבה. מצד שני, כפי שמורה הניסיון בחו"ל, בצפון-אירלנד לדוגמה, דווקא הכרה מוסדית בנרטיב של היריב ומתן לגיטימציה סוללים את הדרך לדו-קיום ולפיוס.

מערכת החינוך עשתה עתה צעד שלא ניתן להמעיט בחשיבותו בכך שכללה את המושג "נכבה" בספר לימוד ערבי, ובכך הכירה ונתנה לגיטימציה פומבית ומוסדית לקיומו של הנרטיב הערבי. זו התחלה צנועה למדי אך מבטיחה, ויש לקוות שלימוד של מושג הנכבה ומשמעותו לציבור הערבי ייכלל גם בספרי לימוד ליהודים. שהרי אין עוררין על כך שמלחמת העצמאות היא אכן "נכבה" לגבי הערבים. התעלמות מעובדה זו משמעה זלזול מוחלט בחוויה המעצבת ביותר של הציבור הערבי.

האם, כדברי המבקרים, ניתן היה להמשיך ולהתעלם מהנרטיב הערבי? כמובן שאפשר היה, אך בתנאי שלא נבוא אחר כך בטענות על תחושות ניכור ועוינות גוברות בציבור הערבי. האם, כדברי ח"כ זבולון אורלב, ההכרה הצנועה הזאת נותנת לגיטימציה לא להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי? להפך, הכרה בנרטיב הערבי עשויה להביא לשיפור מערכת היחסים העוינת בין הציבור היהודי לערבי. הכרה בכך שהיהודים מתחילים להכיר בסבלו של העם הפלשתיני, יהיו סיבותיו אשר יהיו, היא תנאי הכרחי, אם גם לא מספיק, ליצירת תשתית של קיום משותף.

הכותב הוא מרצה לחינוך באוניברסיטת חיפה ומנהל-שותף של המרכז לחקר החינוך לשלום באוניברסיטה זו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות