הורדת ידיים פלשתינית

דני רובינשטיין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דני רובינשטיין

בראיון טלפוני בשידורים בערבית של רשת בי-בי-סי מלונדון, שנערך לפני כמה ימים, שאל עיתונאי ערבי את יאסר עבד-רבו ברמאללה: "מי בעיניך האויב: מדינת ישראל או חמאס?" עבד-רבו, חבר הוועד הפועל של אש"ף, היה שר בממשלות פלשתיניות קודמות וכיום הוא נחשב מהמקורבים ביותר ליו"ר, מחמוד עבאס (אבו-מאזן). עמדותיו של עבד-רבו נגד חמאס הן מהחריפות ביותר ברשות הפלשתינית, ועוד בטרם הספיק לענות לשאלה המשיך העיתונאי והסביר כי הוא שואל מי האויב משום שעם ממשלת ישראל מנהלת הרשות הפלשתינית דיאלוג, ואילו עם חמאס היא מסרבת לדבר. עבד-רבו, שנשמע נדהם מהשאלה, לא ענה והטיח בעיתונאי: "אתה זול ומעליב". העיתונאי השיב: "אני מציע שתיזהר בלשונך". עבד-רבו אמר שוב: "אתה זול ומעליב", וטרק את הטלפון.

העובדה שאבו-מאזן ונציגי ממשלת סלאם פיאד בגדה המערבית מקיימים שיחות וקשרים עם ממשלת ישראל, ובאותה עת מחרימים ומסרבים לדבר עם ממשלת חמאס בעזה, היא הטענה הקשה ביותר שמעלים דוברי חמאס נגד אבו-מאזן. ביום שישי שעבר פירסם אבו-מאזן צו נשיאותי המטיל עונש של שלוש עד שבע שנות מאסר על כל חבר ביחידות המבצעיות של חמאס בעזה. היחידות האלה שולטות באופן מלא ברצועה, ואבו-עוביידה, דובר מטעמן, הגיב על כך בצחוק ובביטול.

מדור הזירה

במלחמת התקשורת החריפה בין הצדדים שלפו לאחרונה דוברי חמאס קלטת וידיאו שמצאו כאשר השתלטו על משרדי הרשות בעזה. בקלטת רואים פגישה של אבו-מאזן עם פעילי פתח בעזה והוא שואל אותם לגבי העימותים עם חמאס. אחד הפעילים עונה לו: אין לך מה לדאוג, ייקח לנו פחות זמן מ"רלווה" אחת לחסל את חמאס. "רלווה" היא השניות הספורות שבהן הקפה השחור צריך לרתוח, ועד שצריך להסירו מהאש כדי שלא יגלוש. הקלטת שודרה ברשת הטלוויזיה של חמאס, אל-אקצא, ועוררה גלי בדיחות על "אבו-רלווה" ועל המידע הכוזב שבו הלעיטו מוחמד דחלאן ואנשיו את אבו-מאזן על כוחם מול חמאס.

גם עכשיו צריך לבדוק בקפידה את המידע שמוסרים אנשי הרשות בגדה, ואנשי חמאס בעזה אלה על אלה. בכירי הרשות, כמו היועץ נביל עמר ושר ההסברה ריאד מליכי, הכריזו שבשלטון חמאס בעזה שולטים מחסור וייאוש והוא יסתיים, "הרבה יותר מהר ממה שחושבים". שני עיתונאים מעזה ששוחחתי אתם בשבת האחרונה אמרו לי שההיפך הוא הנכון. ברצועה שוררים שקט וסדר ויש ביטחון אישי שלא היה שנים. לדבריהם, יש מחסור ברצועה, אבל הוא לא נורא. אנשי חמאס מעוניינים אפילו שתהיה הפרזה בדיבורים על מצוקה ומחסור, כדי שהגופים הבינלאומיים יעבירו לעזה יותר סיוע.

הרושם הברור הוא ששני הצדדים לא יוכלו להכניע זה את זה. בוודאי לא בעתיד הקרוב. שלטון חמאס בעזה יחזיק מעמד, והרשות הפלשתינית של אבו-מאזן בגדה תמשיך להחרים אותו, ובה בעת לנהל משא ומתן עם ישראל עד להסכם עקרונות שייתכן שיושג בשבועות הקרובים. הסכם וירטואלי כמובן, משום שהדרך ליישומו עוד ארוכה, וללא חמאס ממילא אין להסכם כזה ערך רב.

שני הצדדים אינם מסוגלים להכניע האחד את השני, ולכן לא תהיה להם ברירה אלא לשאת ולתת ולהגיע לפשרה במוקדם או במאוחר. הציבור הפלשתיני בעזה ובגדה רוצה באחדות לאומית, וכך גם לא מעט גורמים בעולם הערבי ובקהילה הבינלאומית. לכן הלחץ על מנהיגי הגדה ועזה בכיוון זה יילך ויגבר, עד שבסופו של דבר יגיעו חמאס והרשות להסדר. על רקע זה אפשר לקבוע שההתנגדות הישראלית התקיפה לכל פשרה, והאיומים על אבו-מאזן לבל יוותר לחמאס, לא יצליחו למנוע אותה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ