כדאי להיות פסימים

דני רובינשטיין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דני רובינשטיין

הרקע למהומה האחרונה ביחסי חמאס-פתח הוא שידור אפיזודה קצרצרה בטלוויזיה הישראלית בערב ראש השנה. ראו בה פעיל נכה של פתח מעזה, שנפצע קשה בקרבות עם חמאס לפני כמה חודשים, שמאושפז בבית החולים ברזילי באשקלון. איש פתח הפצוע ניגש לטירוני צה"ל שנפצעו מרקטת קסאם בזיקים, איחל להם בריאות, ואמר שהוא וחבריו בעד השלום, לעומת חמאס שלא רוצה בכך. דוברי חמאס בעזה ראו בכך מציאה גדולה. הם פירסמו מבול של גינויים לאיש פתח המברך את חיילי הכיבוש הציוני.

שני הצדדים, פתח וחמאס, לא מפסידים שום הזדמנות לתקוף ולהשמיץ זה את זה. הרושם עכשיו, המתבסס גם על סקרי דעת קהל בשטחים, הוא שלאחרונה יש ירידה מסוימת בפופולריות של חמאס והתחזקות של פתח. זה קורה, בין השאר, מפני שהכוח המבצעי של חמאס, השולט ברחובות עזה, משתמש באלימות רבה בפעולות שהוא מבצע נגד פתח.

מדור הזירה

הדוגמה המוכרת הם הצילומים מהתפילות ברחובות עזה. פעילי פתח בעזה הודיעו שהם לא נכנסים למסגדים שבהם נושאים הדרשנים דרשות הכוללות הסתה נגד פתח ונגד הרשות הפלשתינית, ומעדיפים להתפלל ברחוב. הכוח המבצעי של חמאס הודיע להם שהתפילה ברחוב היא הפרה של הסדר הציבורי ופיזר בכוח את המתפללים. התוצאה היתה שפע תמונות של חיילי חמאס מכים מתפללים, ובציבור התעורר רוגז רב. ארגוני זכויות אדם בעזה ובגדה פירסמו הודעות שמניעת תפילה היא פשע שאין עליו סליחה.

ראש ממשלת חמאס בעזה, איסמעיל הנייה, ואנשיו ממש מתחננים לדיאלוג ולהתפייסות עם היו"ר מחמוד עבאס (אבו-מאזן). אבל הוא מסרב בתוקף, אלא אם ראשי חמאס יחזרו בהם מהפיכת הדמים, ויתנצלו. זה לא יקרה, ולכן הקרע בין שני הצדדים נשאר כשהיה, ואולי אף התרחב.

להתמשכות הקרע יש השפעה רבה על שורה של נושאים. הראשון בהם הוא המו"מ לשחרור גלעד שליט והחלפתו באסירים פלשתינאים. לכולם ברור שהצלחת המו"מ ושחרור מאות אסירים ביטחוניים ייחשב להישג גדול של חמאס. כל המעורבים בכך - המצרים, אנשי אבו-מאזן, מתווכים אירופים וערבים, וגם נציגי ישראל - לא רוצים לתת לחמאס שום הישג, ולכן המו"מ תקוע.

הקרע בין פתח לחמאס הוא גורם רציני שמערים קשיים על סיכויי כינוס הוועידה האזורית שמתכננים האמריקאים בנובמבר בוואשינגטון, ושאותה מנסה שרת החוץ, קונדוליזה רייס, לקדם בביקורה באזור. בימים האחרונים מתברר שכלל לא ברור אם ועידה כזאת תתקיים. אין תאריך מדויק, אין רשימת משתתפים, ובוודאי שאין סדר יום. סוריה לא מוזמנת; הסעודים מהססים, משום שללא קונסנסוס ערבי הם לא רוצים לבוא; נשיא מצרים חוסני מובארק אומר שאם הוועידה לא תצליח, ייגרם נזק קשה ומוטב לא לכנס אותה; ואבו-מאזן, היוצא בשבוע הבא לעצרת האו"ם בניו יורק, מאוכזב מכך שראש הממשלה אהוד אולמרט ונציגיו לא מוכנים לתת לו לוח זמנים מסודר למו"מ וליישום הסכם העקרונות.

לפי מקורות פלשתיניים, ממשלת ישראל, הרוצה בוועידה, צריכה להתאמץ (קרי, לוותר) הרבה יותר כדי לגרום לערבים לבוא לוואשינגטון. אבל, לפי אותם מקורות, נציגי ישראל מהססים להגיע לפשרות עם אבו-מאזן בגלל חולשתו והקרע עם חמאס. המסקנה היא שכדאי להיות פסימים; בשבועות הקרובים יהיו הרבה דיבורים על מו"מ, אבל לא שינויים מדיניים, ובוודאי שלא שינויים של ממש בשטחי הגדה ועזה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ