בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה הולידה סדר פוליטי חדש

תגובות

הלחץ הציבורי עשה את שלו. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו נכנע ונאלץ לחתום על צו שמוריד את מרווח השיווק של חברות הדלק ב-19 אגורות לליטר. ההורדה משמעותית, ולנדאו ממש לא רצה לחתום. בשנתיים האחרונות הוא נהפך לתומך נלהב בבעלי ההון ובמונופולים הגדולים, ושכח שתפקידו לייצג את הציבור.

בתחילת 2010 פעל לנדאו להדחת יו"ר רשות החשמל, אמנון שפירה, רק משום שהעז להורות למונופול חברת החשמל להוריד תעריפים עקב כניסת הגז הטבעי הזול למערך הייצור. אחר כך יצא למלחמת עולם נגד ועדת ששינסקי, כדי שלא תעלה כל כך את המיסוי על חברות חיפושי הגז. עכשיו עמד לצד חברות הדלק הגדולות ומנע במשך חודשים את הורדת מרווח השיווק המנופח - עד שהמחאה החברתית הכריעה אותו.

במשך שנים גבו חברות הדלק מרווח שיווק מופרז, וכך צברו רווחי עתק על גב הציבור. אך בינואר, כשמחיר הבנזין עבר את גבול ה-7 שקלים, קמה צעקה ציבורית גדולה, ובנימין נתניהו הורה ללנדאו לבדוק את מרווח השיווק של חברות הדלק. לנדאו מינה ועדה, וזאת קבעה שיש להקטין את המרווח ב-21.5 אגורות, אך הוא סירב לקבל את התוצאה ואימץ כל מיני טענות מצוצות מן האצבע של חברות הדלק.

החברות פנו גם לשרים ולחברי כנסת מהליכוד כדי שילחצו על יובל שטייניץ לבטל את רוע הגזרה, אך שטייניץ סירב. החברות גם הפחידו את עובדיהן, שאם המרווח יקטן הן ייאלצו "להתייעל", כלומר לפטר, והעובדים המבוהלים יצאו להפגנה. גם עופר עיני התערב כדי למנוע את הקטנת המרווח. עיני אמנם יודע לדבר גבוהה גבוהה על יוקר המחיה, אך כשזה מגיע לביצוע הוא תומך בוועדים הגדולים, ובמקרה זה בוועדים של פז, דלק וסונול, ובאמצעותם בבעלי ההון המחזיקים בחברות הללו.

אבל כשהלחץ הלך וגדל, מצא לנדאו את האשם האמיתי: האוצר. כי, לדבריו, האוצר הוא "הטייקון הכי גדול שיש", הלוקח 53% ממחיר הדלק בצורת מסים. נכון, האוצר נוטל הרבה מסים - אבל לאן מופנים מסים אלה? הם מופנים, למשל, למימון המיליארדים הרבים שעולות ההתנחלויות, שלנדאו דווקא אוהב. הם מופנים למימון הגידול בתקציב צה"ל, כדי שיהיה מוכן לכל מבצע או מלחמה, הנגזרים עלינו משום שלנדאו אינו מוכן לחלום אפילו על פתרון של שלום הכרוך בפינוי שטחים. המסים מופנים גם לתמיכה בעולים החדשים מברית המועצות לשעבר, שלנדאו חפץ ביקרם כמצביעי "ישראל ביתנו". אם כך, מדוע הוא מלין על המסים הגבוהים?

דבר אחד ודאי: בלי המחאה החברתית, המרווח של חברות הדלק לא היה זז אפילו באגורה. עובדה, שעד צעקת הנהגים מינהל הדלק שתק, וכך גם משרד האוצר. אבל לא רק חברות הדלק מבינות היום שכללי המשחק השתנו. כל המשק מבין זאת. רשתות השיווק לא היו מורידות את מחיר הקוטג' מ-7.3 שקלים ל-5.9 בלי המחאה החברתית שהתארגנה בפייסבוק. נוחי דנקנר, בעל השליטה בשופרסל, לא היה נפגש עם קבוצת צעירים שאיימו בחרם ולא היה מבטיח הורדת מחירים. גם מנכ"ל שופרסל, אפי רוזנהויז, לא היה ממהר להיפגש עם כמה סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, כשהוא מבטיח להוזיל 30 מוצרים ב-20%. והנה גם מגה מוזילה 32 מוצרי בסיס.

מובן שלא שכחנו את ההבטחות של נתניהו, מיד בתחילת המחאה, לבנות דירות מוזלות בשיטת "מחיר למשתכן", וגם לא את ועדת טרכטנברג שמתכוונת להכניס שינויים בתחומי המיסוי, התחרות, יוקר המחיה ומחירי הדירות. כלומר, מאזן הכוחות השתנה. הציבור מבין שיש לו כוח, הן מול השלטון והן מול המונופולים והקרטלים. השיח הפוליטי השתנה, והוא ישפיע על תוצאות הבחירות הבאות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו