איתן ברונשטיין | שיבה זה רע?

הזירה

איתן ברונשטיין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן ברונשטיין

ספק אם היה רעיון בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהאפשרויות הגלומות בו נדחו ונזנחו, כמו רעיון שיבת הפליטים הפלסטינים. שלילה ישראלית של זכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב אל בתיהם, מתום מלחמת 1948 ועד היום, מיקדה כל עיסוק ציבורי בשיבת הפליטים בפולמוס על הזכות, ודחקה כל פיתוח של חזונות ופרקטיקות פוליטיות אל מחוץ לדיון הציבורי.

הפלסטינים מכריזים על זכות השיבה, חולמים על אודותיה ובאחרונה גם מנסים לממשה בהליכה חזרה אל המקומות שמהם גורשו ומאתגרים בכך את גבולות המדינה היהודית. הישראלים, מצדם, דוחים זכות יסוד זו ומציגים את מימושה כתרחיש אימה אפוקליפטי, שואה שנייה, לא פחות.

לצד זאת, אפשרות חדשה הולכת ומתפתחת: חשיבה אוטופית על שיבה בפועל של פליטים פלסטינים. יש בכך דילוג מעל שאלת הזכות, שאמנם מבוסס על קבלתה, כדי לעסוק באופן ממוקד בשאלות ששיבת פליטים מציבות בפנינו באופן מעשי.

בחלל התצוגה של עמותת "זוכרות", שעוסקת בנכבה ובמאמץ להביא את הישראלים להכיר בה, תיפתח ב-15.9 תערוכה שבה יוצגו פרויקטים שונים העוסקים בשיבה מעשית של פליטים פלסטינים. ישראלים, פלסטינים ואחרים מציגים בה ניסיונות ראשוניים לדמיין שיבת פליטים למולדתם, תוך התחשבות במציאות הקיימת שהשתנתה מאוד מאז העקירה. שתי הנחות בסיסיות לחשיבה זו: אף אדם לא ייעקר מהבית בו גר ולכל הפליטים ולצאצאיהם עומדת הזכות לבחור לשוב בפועל.

הפרויקטים המוצגים מגוונים, הן באופן החשיבה על שיבה והן במדיה שלהם. ראיונות רחוב על שיבה עם ישראלים ופליטים פלסטינים מוצגים בווידיאו. כן מוצגות תוצאות סדנת "מיפוי שכנגד", בה השתתפו ישראלים ועקורי הכפר מסכה. בסדנה תוכננה בניית הכפר מחדש במקום בו היה, בין רמת הכובש, שדה ורבורג ומשמרת.

התערוכה מתפקדת כסדנה, שבה המבקרים יכולים להעלות רעיונות משלהם. את התערוכה תלווה גם סדרת ערבי עיון לציבור הרחב, שבהם ייבחנו באופן ביקורתי הרעיונות והחזון. מעבר לחשיבות המעורבות של הציבור בנושא, עומדת בבסיס הרעיון הזה הכרה בכך שמדובר בצעד ראשוני, שמאופיין בעלגות של ילד הלומד שפה חדשה. זוכרות אינה מתיימרת להציג רעיונות מוגמרים ומיטביים לשיבת פליטים פלסטינים, אלא בעיקר להציב את השאלות שעולות מכך.

כמה פליטים ירצו לשוב והיכן יחיו? במה יעסקו? מה יהיה על גרעין הכפר ההיסטורי? הייבנה מחדש או ישומר בדרך אחרת? מה יהיה על הפליטים שלא יבחרו לשוב בפועל? מה יהיו היחסים בין השבים לשכניהם מיישובי הסביבה? לאיזו מין מדינה ישובו? מדינה יהודית כפי שהיא כיום, ליהודים בלבד? האם השבים יהיו בעלי הבתים שלהם במובן זה שיוכלו למכרם בשוק החופשי? אם כן, האם אין בכך סכנה שיישובי הפליטים השבים יהפכו לכפרי נדל"ן רגילים? מה יהיה על מרקם קהילות הפליטים החיים במחנות ושייכים ליישובי מקור שונים? האם הקהילות הללו יתפצלו אף שרובן המכריע כלל לא חיו ביישובי המקור והקהילה היחידה בה חיו היא זו מהמחנה? מה תהיה השפעת השיבה על הערים והחברות "המארחות" (דמשק, עמאן וכו')? איך ייערכו היהודים והערבים החיים בארץ לקליטת הפליטים השבים?

בסדנת המיפוי הועלה הרעיון שבשיבת פליטים פלסטינים טמון פוטנציאל היפתחות של יהודים למרחב הערבי שבו הם חיים. וכך יכוננו יחסים חדשים בין היהודים הישראלים למרחב הגיאוגרפי והאנושי שבו הם חיים. המחשבה שתערוכה זו מציגה נראה אולי דמיוני והזוי כיום. אבל אם נעז לדמיין עתיד כזה, של חיים משותפים לישראלים ולפלסטינים, ללא פחד, אולי גם נזהה בו פוטנציאל לחיים ולא רק למלחמה הבאה.

הכותב הוא מייסד ודובר עמותת "זוכרות"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ