יואב כהן, ד"ר כהן הוא מנהל המרכז הארצי לבחינות, להערכה, מיסודן של האוניברסיטאות בישראל
יואב כהן, ד"ר כהן הוא מנהל המרכז הארצי לבחינות, להערכה, מיסודן של האוניברסיטאות בישראל

כיצד קרה שישראל ירדה ממעמדה המוביל בתחום החינוך המתמטי? כיצד ייתכן שלפני 43 שנה כיכבה ישראל במקום הראשון במחקרים בינלאומיים על הישגי תלמידים במתמטיקה, ואילו בעשורים האחרונים היא נמצאת אי-שם באמצע? פשוט ולא נעים: כנראה שלא היו דברים מעולם.

במחקר הבינלאומי שנערך ב-1999 על כיתות ח' ישראל תפסה את המקום ה-28 מבין 38 מדינות, ובמחקר שנערך ב-2003 היא נמצאת במקום ה-19 מבין 44 מדינות. מקום מעט יותר מכובד, אך עדיין רחוק מראש הטבלה.

גם בעברית, גם בערבית: זירת הדעות הדו-לשונית של "הארץ"

אז מה קרה לחינוך המתמטי בין 1964 ל-2003? ההסבר הרווח הוא שהחינוך הידרדר בגלל צמצום התקציב לחינוך ובגלל סיבות רבות נוספות, כיד דמיונו של החוקר או המפרש. אפשר שרמת החינוך בישראל לא השתנתה, אך רמת החינוך במדינות אחרות השתפרה לאין ערוך ועל כן מקומה היחסי של ישראל, בהשוואה להן, הידרדר. כל ההסברים מעניינים ואף סבירים אך רק בתנאי שמקבלים את הנחת היסוד שישראל אכן היתה פעם מעצמה חינוכית בתחום המתמטיקה. אך הנחה זו, שנהפכה מזמן לאבן פינה בדיון על החינוך המתמטי, היא מופרכת.

המחקר הבינלאומי הראשון שבו הושוו הישגיהם במתמטיקה של תלמידים ממדינות שונות נערך ב-1964 על ידי IEA, קונסורטיום בינלאומי שהוקם לצורך זה. נחקרו בו כיתות ח' וכיתות יב'. תוצאות המחקר החמיאו לישראל, שתפסה את המקום הראשון בשתי דרגות הכיתה, כאשר מדינות מבוססות וותיקות כמו גרמניה ושוודיה מפגרות מאחור. בכיתות ח' הישגי התלמידים הישראלים היו מעט מעל הישגיהם של היפאנים והבלגים, שתפסו את המקומות השני והשלישי, ובכיתה יב' הם הקדימו את האנגלים והבלגים, שתפסו את המקומות השני והשלישי.

האם עלינו לקבל את הדברים כפשוטם? כנראה שלא. אחד הגורמים החשובים שיש לשקול בהשוואות בינלאומיות לסוגיהן הוא איכות המדגם, כלומר המידה שבה הוא מייצג את האוכלוסייה. במחקר המיתולוגי מ-1964 (וברבים אחריו) לא נכללו בתי ספר ערביים. חלקם של הערבים באוכלוסייה בשנה זו היה 11%. יתר על כן, גם הייצוג של המגזר היהודי מוטל בספק. מתברר כי לכל מדינה במחקר זה ניתנה האפשרות לנפות חלק מהמדגם מסיבות שונות. אך כפי שמציינים עורכי המחקר הבינלאומי: "(ברוב המדינות) אותו חלק המדגם שנופה היה למעשה קטן ולא חשוב, למעט במקרה אחד. בישראל, תלמידים שהיגרו זה מקרוב מאזורים מעוטי הזדמנויות (?ארצות מצוקה') נופו מהמדגם".

המחברים ציינו במפורש שבישראל שיעור התלמידים שנופו היה ניכר. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ניתן ללמוד שבאותה תקופה היה שיעורם של העולים מארצות אסיה ואפריקה בשכבת גיל זו כ-21% מהיהודים. ובכן, 11% מהאוכלוסייה לא יוצג במדגם בשל היותם ערבים וכ-19% מהאוכלוסייה לא יוצג בשל היותם עולים. כלומר, כמעט שליש מהאוכלוסייה של מדינת ישראל ב-1964 לא יוצג במחקר ויש בסיס טוב להשערה שזה השליש בעל ההישגים הנמוכים ביותר. אין להתפלא אפוא על כך ש-70% הנותרים הובילו את ישראל למקום הראשון. אם המדגם היה מייצג נאמנה את האוכלוסייה כולה, ישראל היתה גולשת בנחת למקומה הראוי, אי-שם במרכז הטבלה.

זה לא סוף הסיפור. במחקר על כיתה יב' נכללו רק תלמידים מבתי ספר עיוניים במגמות ריאליות, אלא ששיעורם היחסי של אלה במדינת ישראל, בשנים ההן, היה מזערי בהשוואה לשיעורם במדינות האחרות המופיעות בתחתית טבלת ההישגים. בסופו של דבר התבסס המחקר בכיתות יב' על 146 תלמידים בלבד שהגיעו משמונה בתי ספר, 146 תלמידים שנושאים על גבם מאז ועד היום את מיתוס המצוינות במתמטיקה של מדינת ישראל.

אין להפחית בחשיבותם של מחקרים השוואתיים בינלאומיים עבור מערכת החינוך המקומית. עם זאת, כדי שהדיון יהיה ענייני ומושכל, עליו להישען על עובדות בדוקות. הגיע הזמן להיפרד מהמיתוס שפעם, לפני הרבה שנים, כשהיינו צעירים ויפים ותמים, היינו אור לגויים בחינוך מתמטי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ