בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כרטיס "אדי" כצוואה

תגובות

ישראל נמצאת כמעט בסוף התור כשמדובר בנכונות אזרחיה לתרום איברים לאחר המוות. גם כאשר אדם חותם בחייו על כרטיס "אדי", המתיר לקחת ממנו איברים לאחר מותו, נדרשת עדיין הסכמת המשפחה. כך יהיה המצב גם אחרי שיעבור בכנסת החוק להסדרת תרומת איברים. נכונות המשפחות להסכים נמצאת כל הזמן בירידה; את הכשל התרבותי המתפתח הזה לא יפתור שום חוק.

ההסבר לכך שאין בישראל היענות לתרום איברים לאחר המוות אינו מצוי בהלכה הדתית, שאינה אוסרת תרומה כזאת. יחס של כבוד מוגזם לגוף המת וכבוד מופחת לאדם החי בא לידי ביטוי לא רק ברפואה. השבוע אמר ניצול שואה מתוסכל, כי המדינה מעדיפה להנציח את הנספים בשואה מלטפל בניצוליה. לא פעם צה"ל מסכן חיילים כדי לאסוף חלקי גופות כדי להביאם לקבורה.

מצוקה באיברים לתרומה היא בעיה עולמית, ובכל מדינה מתמודדים אתה אחרת. בספרד, למשל, מתוגמלים בתי החולים לפי הצלחתם בהתרמת איברים וצוותים מיוחדים עוסקים בכך. במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית נחשב כרטיס "אדי" המקומי לצוואה שיש לכבד בלי קשר לעמדת המשפחה. בבלגיה, אוסטריה וסינגפור מניחים "הסכמה משוערת" לתרום איברים לאחר המוות, אלא אם כן יש צוואה אחרת. גם אנגליה נמצאת על סף חקיקה כזאת.

הסכמה משוערת היא הפתרון הטוב מכולם לתרומת איברים. בעוד אנשים מתקשים למלא כרטיס "אדי" בחייהם, הם בדרך כלל אדישים לתרומה לאחר מותם. אלא שהסיכוי שהכנסת תחוקק חוק כזה הוא אפסי.

ח"כ עתניאל שנלר הגיש הצעת חוק פרטית לקביעת מועד המוות. השאלה במחלוקת היא, אם המוות נקבע עם הפסקת פעולת הלב, או עם הפסקת פעולת המוח. שנלר סבור, כי הסכמה בין הממסד הדתי לממסד הרפואי בעניין הזה תגביר את נכונות הציבור לתרום. זה מה שקרה באיטליה, למשל. במצב המביש של תרומת האיברים בארץ - כשגם משפחות שנתרמו להן איברים מסרבות לתרום את איברי יקיריהן אחרי מותם - כל מאמץ כדאי.

כדי בכל זאת לקצר תורים, בעיקר של מאות אנשים הזקוקים מדי שנה לתרומת כליה, החוק החדש מציע לתגמל תורמי כליה בסכום כלשהו. הכוונה היא לצמצם את סחר האיברים הלא חוקי ולמסד את התגמול החוקי. משמעותי הרבה יותר הוא הסעיף בחוק, הקובע תגמול בחיים למי שמחליט לתרום את איבריו אחרי מותו, לו ולמשפחתו שתיוותר אחריו. תשלום בעבור איברים מן המת הוא מוסרי יותר ואינו מעודד סחר באיברים של אנשים קשי יום.

אם ייהפך כרטיס "אדי" לצוואה מחייבת ואם יהיה עידוד הסברתי מסיווי לחתום עליו, וגם תגמול כספי על הנכונות הזאת, ייתכן כי יהיה שיפור כלשהו במצב הקיים ותרומת איברים מאנשים חיים לא תידרש עוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו