בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלוקה צודקת

תגובות

כ"ט בנובמבר הוא הזדמנות להיזכר בטעמים שעמדו ביסוד החלטת הקהילה הבינלאומית ב-1947 לחלק את הארץ לשתי מדינות לאום: "מדינה יהודית" ו"מדינה ערבית", בלשון החלטת החלוקה. ועדת האו"ם שחקרה את הנושא והמליצה על החלוקה הגישה לעצרת הכללית דו"ח מפורט ומנומק שאומץ לבסוף בהצבעה המפורסמת. בין היתר נאמר בדו"ח:

"עובדה היא כי לשני העמים שורשים היסטוריים בפלשתינה, ושניהם תורמים תרומה חיונית לחיי הכלכלה והתרבות של הארץ... הסכסוך בפלשתינה הוא באופן בסיסי התנגשות בין שני גילויים מובהקים של לאומיות (two intense nationalisms). ללא קשר למקורות ההיסטוריים של הסכסוך... ישנם היום בפלשתינה כ-650 אלף יהודים וכ-1.2 מיליון ערבים, שונים זה מזה באורח חייהם ובאינטרסים הפוליטיים שלהם. רק באמצעות החלוקה יכולות שתי השאיפות הלאומיות המנוגדות האלה להתממש ולאפשר לשני העמים לתפוס את מקומם כאומות עצמאיות בקהילה הבינלאומית... ההגירה היהודית היא הנושא המרכזי בפלשתינה היום, וגורם זה, יותר מכל, הוא המונע את האפשרות שהיהודים והערבים ישתפו פעולה במסגרת מדינה אחת. הקמת המדינה היהודית במסגרת החלוקה היא הדרך היחידה לסלק נושא זה מזירת המאבק".

הדרך המקובלת להטיל דופי במושג "מדינה יהודית" היא לתת לו פרשנות אנטי-דמוקרטית מופרכת, ואז לטעון שהמושג הוא אנטי-דמוקרטי במהותו. אולם בתוכנית החלוקה, ובעקבותיה בהכרזת העצמאות הישראלית, "מדינה יהודית" פירושה מדינה המגשימה את זכותו של העם היהודי לעצמאות לאומית.

זכות העמים להגדרה עצמית מקובלת כעיקרון דמוקרטי אוניוורסלי, למרות שיש המבקשים לראות בעיקרון זה מעין מועדון שעל דלתו תלוי השלט "הכניסה ליהודים אסורה בהחלט". אין המדינה היהודית, לפי החלטת החלוקה, אמורה להיות מדינתם של אזרחיה היהודים בלבד: בגבולות המדינה היה אמור להיכלל מיעוט ערבי גדול מאוד, ודו"ח הוועדה דורש מהמדינה היהודית להבטיח למיעוט זה שוויון זכויות אזרחי מלא.

יש הטוענים שהביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" כולל סתירה פנימית; תוכנית החלוקה, לעומת זאת, קובעת כי שתי המדינות, היהודית והערבית, צריכות להיות דמוקרטיות. יש הטוענים כי מדינה יהודית מחייבת בהכרח כפייה דתית; תוכנית החלוקה דרשה משתי המדינות להבטיח חופש דת מלא בתחומן, מבלי להיכנס לשאלה המורכבת של הקשר בין לאומיות יהודית ודת יהודית, או לקשר השונה באופיו, אבל חזק ומשמעותי מאוד, בין הלאומיות הערבית והאיסלאם.

חוק השבות הישראלי מותקף כחוק מפלה ואנטי-דמוקרטי. לעומת זאת, הדו"ח של ועדת האו"ם ב-1947 לא רק צופה הגירה יהודית מאסיווית למדינה היהודית לאחר הקמתה (ואף מציין כי כדי לאפשר הגירה זו, הוקצה למדינה היהודית שטח גדול יחסית מחלקם של היהודים באוכלוסיית הארץ), אלא קובע שהמחלוקת בין שני העמים בנושא ההגירה היא הסיבה המרכזית המחייבת חלוקה והקמת מדינה יהודית בחלק מהארץ.

החלוקה אמורה "לסלק את נושא ההגירה מזירת המאבק", כלומר להפוך אותו לעניינה הפנימי של המדינה היהודית, בעוד שהערבים הפלשתינאים, במדינתם, יהיו פטורים מהחשש שההגירה היהודית תהפוך אותם למיעוט במולדתם. כל העקרונות נקבעו ונוסחו איפוא ב-1947; מאז לא חודש הרבה בוויכוח האינסופי המתנהל בנושא.



1947. חוגגים מחוץ לקולנוע מוגרבי בתל אביב, לאחר ההודעה על החלטת החלוקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו