בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאול אריאלי | לא שיבה ולא איום

46תגובות

עוד בטרם שככה הסערה במרק המדיני הקפוא שניסתה אל-ג'זירה להרתיח, כדי לנגח את מחמוד עבאס וחבריו - ניתן כבר להעריך את מה ש"נחשף" בשבוע שעבר, ולמעשה ידענו. בעיקר, ניתן להצביע על "מרחב ההסכמה" ששני הצדדים יצטרכו לאמץ במידה שירצו בהסכם.

ראשית, למדנו שכאשר קיימת "מסגרת התייחסות" אפשר לשאת ולתת ברצינות על הפרטים. בנימין נתניהו, שאינו מעוניין לגשר על הפערים בפרטים, נמנע כבר שנתיים מלהסכים על העקרונות למשא ומתן, אף שנתקבלו בעבר על ידי אהוד ברק ואהוד אולמרט.

שנית, פרסום ההצעות הפלסטיניות מוכיח, שאין שחר לסיסמאות שמפריח נתניהו, באומרו כי עמדת הפלסטינים בשתי סוגיות הליבה מאיימת על החזון הציוני. אבו מאזן הודה, שאין זה סביר "להציף ישראל בפליטים פלסטינים", שיפגעו בקיומו של רוב יהודי. מדובר אפוא בוויכוח על חזרה סמלית של פליטים, הבטלה בשישים מבחינה דמוגרפית לנוכח העברת 300 אלף פלסטינים במזרח ירושלים לריבונות פלסטין.

עמדות הפלסטינים, כפי שנחשפו, מרוקנות מתוכן גם את הטענות על איום ביטחוני. הפלסטינים נתנו את הסכמתם לפירוז מדינתם מצבא ומנשק כבד וכן לנוכחות של כוחות בינלאומיים בשטחם. זאת ועוד, לאחרונה אמר אבו מאזן, כי יסכים לנוכחות ישראלית, מוגבלת לשנים ספורות, בבקעת הירדן.

שלישית, "התגלה" כי אין בקו הגבול שישראל הציעה כדי להעניק לה שליטה מרחבית באף אחד מהאזורים, שעליהם מכריזים נתניהו וליברמן (באופן אנכרוניסטי) כעל "אינטרסים חיוניים" (בקעת הירדן, מדבר יהודה, מרחב הביטחון המערבי, צירים מרכזיים ומים). מימי קמפ-דייוויד ועד לאנאפוליס, נשען הקו על גורם אחד בלבד - מספר הישראלים שייאלצו להתפנות. זוהי דרישה ישראלית אמיתית, שהפלסטינים אכן מפגינים בהתייחסותם אליה קהות חושים מדינית. ההצעה הפלסטינית מסרבת להסכים לסיפוחם לישראל של מעלה אדומים ו"גוש" גבעת זאב, ולוקה בחוסר היגיון טופוגרפי וגיאוגרפי. מניסיון העבר ניתן להעריך, שיישובים אלו יישארו בריבונות ישראל כשייחתם הסכם סופי.

רביעית, נקודת המחלוקת האמיתית היתה ונשארה "האגן ההיסטורי" בירושלים, ובלבו הר הבית. הממד הטריטוריאלי מתגמד לעומת הממד הלאומי ובעיקר הדתי. לפיכך, הצעתו של אולמרט לבינאום האזור מאפשרת להתגבר על מכשול הריבונות באופן מוצלח בהרבה מאשר הצעת החלוקה של הפלסטינים, הנשענת על מתווה קלינטון. לצורך גישור על נקודת מחלוקת זו נדרשת יכולת ניסוח יצירתית, שהרי בכל פתרון מוצע, הניהול בפועל של המקומות הקדושים יישאר על כנו כפי שהיה שנים רבות.

הביקורת הפלסטינית על אבו מאזן נובעת מכך, שהסכים להעניק לישראל הרבה יותר ממה שנחשב לפרשנות הערבית המקובלת להחלטות האו"ם והקהילה הבינלאומית. הפער הזה צורם מאוד לפלסטיני ברחוב, שאינו טועם בחיי היום-יום את "פירות השלום", שהיו אמורים לפצותו על ויתורים אמיתיים ומדומים. המבקרים מתעלמים בכוונה, או לא רואים את התמורה שלמענה מוכן אבו מאזן להכריז על סוף הסכסוך וקצן של התביעות - מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה במזרח ירושלים, השמה קץ לסוגיית הפליטים ולהיותם של מחצית מבני העם הפלסטיני נטולי אזרחות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו