בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום כהן | המבחן של תוניסיה

6תגובות

כשבועיים לאחר הדחת נשיאם בהפגנות עממיות ספונטניות ושבוע לאחר השבעת ממשלה קואליציונית חדשה, הכוללת גורמי אופוזיציה, עדיין רוחשים הרחוב והציבור בתוניסיה בפעילות פוליטית עצבנית ולא שגרתית.

המהלך הראשון של הדחת הרודן בוצע אמנם בהצלחה, ורבים יאמרו אף בהצלחה יתרה, אבל איך לעזאזל ממשיכים מכאן, בעיקר כאשר אין ממש למי להעביר את המושכות וכאשר מעל מרחפת הסכנה להתגברות כוחם של קנאי האיסלאם בהיערכות הפוליטית החדשה. החשש הוא, כי המדינה כולה עלולה להיכנס כעת לתקופה לא קצרה של סחרור וחוסר יציבות פוליטית.

בשנים שלאחר חתימת הסכם אוסלו ב-1993, הסכים הנשיא זין אל-עבאדין בן עלי, כמו ראשי מדינות ערביות אחרות שביקשו לעלות על "רכבת השלום", לפתוח, לא בלי קושי, נציגות דיפלומטית ישראלית בארצו. כמי שהיתה לו הזכות לפתוח את הנציגות שלנו שם במחצית 1996 ולעמוד בראשה כמעט ארבע שנים, יכולתי, יחד עם עמיתי הדיפלומטים, לעמוד מקרוב אחר הפער שבין התדמית המתונה שהציג המשטר התוניסאי כלפי חוץ, לבין המציאות הקשה בפועל.

השבועות הראשונים שלנו בתוניסיה, כנציגים הישראלים, עברו ללא קשיים מיוחדים, תוך קשירת קשרים עם תושבים מקומיים וראשי הקהילה היהודית ובעיקר, חיפוש משרדים לבית הנציגות ובתים למגורים. עליית הליכוד לשלטון במאי 1996 וחוסר שביעות הרצון של השלטון התוניסאי ממדיניותה של ישראל בתהליך השלום, הביאו להצרת צעדינו כמעט בכל תחום בחיי היום-יום.

בתקופה זו יכולנו לעמוד מקרוב אחר פחדם של האזרחים לסטות מהקו העוין שהתוו השלטונות כלפינו, אף שרבים רצו בהמשך ההתקרבות והקשר עמנו. תוניסאים שהעזו להתקרב אלינו "זכו" לביקור המשטרה החשאית אצלם. עד היום אני נזכר וצמרמורת בגופי, ביהודי מנכבדי העדה, שהתקשר יום אחד לספר לי בבכי, כי לא יוכל יותר לפוגשני עקב איומים קשים שקיבל מהמוחבארת התוניסאי. למותר לציין, שאיש לא ההין להשכיר את ביתו לישראלים ובמשך שלוש שנים נאלצנו לקיים את משרדי הנציגות ואת מגורי השליחים בחדרים במלון. לקח לנו זמן קצר להבין, כי הגענו למדינה שבה הדיכוי והפחד הם השולטים העיקריים וכי הסיכוי לנהל דיאלוג ישיר ואמיתי עם העם התוניסאי, שהתגלה לנו דווקא כידידותי ומסביר פנים, שואף לאפס.

למשטר זה, שדיכא ובלם כל תוחלת פוליטית וכלכלית מבחינתם, הצליחו ההמונים ברחובות תוניסיה, באומץ רב ולהפתעת כולם, לשים קץ.

הצלחה בגיבוש משטר חדש, שינוי החוקה והליכה לבחירות דמוקרטיות וחופשיות, כולל שינוי אמיתי ביחס של השלטון לפרט ולזכויותיו, יהוו השראה ומודל לחיקוי עבור אזרחים רבים במדינות אחרות. חוסר יציבות, ממשלה חלשה, זיופי בחירות והתגברות כוחם של גורמים רדיקליים או דתיים במדינה, יביאו לתוצאה הפוכה. על אף ההתרחשויות האחרונות במצרים, נראה כי "אפקט הדומינו" יהיה תלוי במידה רבה בתוצאה הפוליטית הסופית שתיווצר שם ותוכיח את צדקת השינוי.

בהפיכת היסמין שלה העמידה תוניסיה את עצמה, בדיעבד ושלא ביודעין, כמדינת בוחן בשאלה אם ניתן לקיים במדינה ערבית משטר שיהיה גם דמוקרטי וגם חילוני. תוניסיה תצטרך להוכיח, כי חילוניות המשטר אינה בהכרח מחייבת רודנות, כפי שגם דמוקרטיה אינה מעלה בהכרח את האיסלאמיסטים לשלטון. במבחן הזה צריכים כולנו לאחל לה הצלחה.

הכותב הוא סמנכ"ל במשרד החוץ, היה שגריר מצרים לשעבר ושימש כראש הנציגות בתוניסיה בשנים 1996-1999. הדברים משקפים את עמדתו האישית



הפגנות בתוניס. האם אפשר לקיים במדינה ערבית משטר שהוא גם חילוני וגם דמוקרטי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו