בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנון בארי-סוליציאנו | שיעבדו קרוב ויגורו רחוק

21תגובות

בון טון נולד: "חשוב לשלב ערבים במשק הישראלי". מראש הממשלה ודרומה - שרים, חברי כנסת ופקידים מצהירים שיש לצמצם פערים, להשוות שירותים, לצרף אקדמאים ונשים ערביות למעגל העבודה, לעודד יזמות ולפתח תעשייה. ללא כל אלה, הם אומרים, ובצדק, לא תוכל החברה הישראלית לקפוץ מדרגה אל עבר פיתוח מואץ וקידמה. צריך להפוך את החברה הערבית מנטל להזדמנות כלכלית. זה טוב למשק, טוב לתדמית, טוב לערבים.

ברוח זו אכן נעשים באחרונה מאמצים רציניים: משרות ותנאים מושכים מוצעים לערבים בשירות המדינה, במטרה לעמוד ביעד הממשלתי של "ייצוג הולם"; הוקמה רשות לפיתוח כלכלי של מגזרי המיעוטים; יוסדה קרן ממשלתית לפיתוח תעשייה במגזר הערבי; הוקצו תקציבי פיתוח לרשויות ערביות נבחרות; הוקמה נציבות לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, הופעלו תוכניות לצירוף נשים לכוח העבודה ולשילוב אקדמאים ערבים מוכשרים לעבודה בהיי-טק.

ההכרה הרחבה בתועלת הכלכלית הגלומה בשילוב הערבים במשק היא התפתחות חשובה מאוד, ויש לברך עליה. חשובים אף יותר הם הצעדים הממשיים הננקטים בעניין זה על ידי הממשלה וארגונים אזרחיים. ועם זאת, במציאות הנוכחית נידונו מאמצים אלה לכישלון.

המיעוט הערבי-הפלסטיני בישראל נתון היום תחת מתקפה משולבת ושלוחת רסן מצד הממסד היהודי. החל בחוק הנאמנות-אזרחות ובעוד תריסר חוקים נגד ערבים הנחקקים עכשיו בכנסת, דרך פסקי ההלכה הגזעניים ואלימות הרחוב, ועד לניסיון השיטתי להפחיד ולדכא את כל מי שמתנגדים למגמות הללו.

אז מהו המסר לאזרח הערבי? ששירות המדינה רוצה אותו, אבל נאמנותו מוטלת בספק; שההיי-טק פתוח בפניו, אבל הוא סיכון ביטחוני (ונמחיש לו את זה טוב טוב כשהוא עובר בנמל התעופה בן גוריון); שחשוב שילמד באוניברסיטה, אבל שיצניע את זהותו; שהוא יכול להיות "חבר לעבודה" של יהודים, אבל אין סיכוי שיהיה סתם "חבר" שלהם; שרוצים את הכסף שלו בקניונים, אבל שלא יחלום לגור ליד אותם קניונים; שהוא יכול להקים עסק באזור תעשייה, אבל לעולם לא להתקבל ליישוב הקהילתי הסמוך אליו; שהוא אולי רופא מצוין, אבל השפה והתרבות שלו זרים ודוחים. אם הוא רוצה להתפלל, שיתכבד וייצא החוצה, אל הדשא.

על הרקע הזה, ההנחה של אנשי הכלכלה שאפשר להפריד בין כלכלה לפוליטיקה מעולם לא נשמעה מופרכת יותר. לכן, כאשר השיח הכלכלי "המחבק" עומד ממש בסתירה לשיח הכללי "המכה", אין לצפות שתהיה משמעות גדולה מדי למחוות ששולח האגף המשקי-כלכלי לכיוונו של המיעוט הערבי.

האם בממשלה שכחו שכלכלה נועדה לשרת חזון חברתי? או שיש המפנטזים שאפשר להפוך את היוצרות: שהחברה (הערבית במקרה) דווקא תשרת את הכלכלה (היהודית במקרה)?

מחיקת פערים ופיתוח כלכלי ותעסוקתי הם מרכיב חשוב בהפיכתם של האזרחים הערבים לחלק אמיתי בחברה ישראלית משותפת, אולם אין בהם די. אינטרס כלכלי הוא שותפות טקטית של נוחות, ולא מהלך אסטרטגי עמוק של חיבוק המבטא שותפות גורל.

הכותב הוא מנכ"ל שותף בעמותת "יוזמות קרן אברהם" לשילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו