בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יאיר שלג | שתיקתם של החילונים

85תגובות

סקנדל הגיור שבר בשבועות האחרונים שיאים חדשים, עם המלחמה שהכריזו החרדים האשכנזים על "ההכשר" שהעניק הרב עובדיה יוסף לגיורי צה"ל. אבל מה שמביש במיוחד בכל הסיפור הוא שתיקתו של הרוב החילוני בישראל.

השתיקה הזאת אינה נובעת מתפישה שהגיור הוא עניין הלכתי שבו לחילונים אין, כביכול, זכות עמידה. שהרי אנשי ציבור חילונים יודעים היטב להרים את קולם (אם כי גם אז לא באופן מספק) נגד עוולות בתי הדין הרבניים בתחום הגירושין. משמע, לא הרלוונטיות ההלכתית היא מקור האדישות, אלא הרלוונטיות האנושית. אנשי האליטה החילונית נזקקים לא פעם לרבנות בתחום הגירושין, אבל לא בתחום הגיור.

חשוב להבין, שמעבר לעובדה היסודית שהיחס החרדי למתגיירים גורם עוול חמור לאלפי אנשים הרוצים לחיות כיהודים ולגדל כך את ילדיהם, היחס הזה הוא גם סמל להתרסה החרדית כלפי עצם מהותו של המפעל הציוני. הרי מדינת ישראל לפי החזון הציוני אינה אמורה להיות שטעטל עם צבא. במהותה, הציונות היא מהפכה בעצם תפישת הזהות היהודית. בזהות היהודית תמיד התקיים כפל"פנים של פן לאומי ופן דתי, וזה גם מה שאיפשר לעם היהודי לשרוד אלפי שנות גלות. אבל עדיין יש משמעות לשאלה איזה משני היסודות הוא הבסיסי: התפישה הציונית טענה שהפן הלאומי הוא היסודי, בעוד החרדים המשיכו לדבוק בבכורתו של הפן הדתי, וזה שורש התנגדותם לציונות.

ממילא, גיור ציוני היה צריך לבחון את רצינות כוונותיו של המועמד להצטרף לעם ישראל, לאו דווקא את רצינות כוונותיו לשמור מצוות. כמובן שבדיקה כזאת קשה יותר, ובין היתר, בגלל הזיקה בין הפן הלאומי והדתי, היא אינה מאפשרת לקבל את מי שדתם אינה יהודית. אבל אילו היו המופקדים על הגיור מסתפקים בהוכחת ידע בהיסטוריה ובמורשת היהודית, ובבדיקה שחגיו ומועדיו של המועמד להצטרפות הם חגי ומועדי ישראל, היה זה מתאים הרבה יותר לתפישת העולם הציונית.

קבלת תפישת העולם החרדית, שרק שמירת מצוות היא הקריטריון לגיור, כמוה כקביעה שהציונות לא שינתה דבר בתפישת הזהות היהודית. אבל אם הזהות היהודית היא דתית במהותה, הרי היהודים לא זכאים כלל למדינה, שהרי אין בעולמנו ?(פרט לקריית הוותיקן הסמלית?) מדינות דת אלא רק מדינות לאום. לפיכך, כל מי שרואה עצמו כציוני חייב לדחות את התפישה החרדית מן היסוד. הסכמה להמשך ההתעללות החרדית במתגיירים מסיבות של שלום בית קואליציוני, כמוה כהסכמה לשינוי סמל המדינה או ההימנון משיקולים כאלה.

אין להתפשר בעניין הזה עם החרדים, ואם ברצונם להיפרד בשל כך מעם ישראל, כדאי שיזכרו שני דברים: האחד - רק בזכות העובדה שדורות קודמים של ציונים מרדו בעמדה החרדית יכולים צאצאיהם כיום ליהנות מהישגיה ותמיכתה של המדינה הציונית. השני - אם ייפרדו מעם ישראל, מן הראוי יהיה, אם יש בהם יושר אלמנטרי, שיבקשו להיפרד גם מתמיכתו הכלכלית ויבקשו ממשרד האוצר לנהל "ספרי יוחסין" תקציביים, לפיהם רק לומדי תורה הרואים עצמם חלק מכלל ישראל זכאים להטבות המיוחדות שהמדינה יכולה להעניק. כל השאר יצטרכו להסתפק במינימום שהמדינה מעניקה לכלל אזרחיה, אולי כדין "גר תושב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו