בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להחליף ראש

33תגובות

"סאוורונה", היאכטה הממלכתית המפוארת של מייסד טורקיה החדשה כמאל אתאטורק, עגנה ב"קרן הזהב" של איסטנבול ועל סיפונה הרמטכ"ל מוסטפה רושטו ארדלהון. באותו יום אביבי, באפריל 1959, לא היה בטורקיה גנרל יותר פרו-מערבי, יותר אנטי-ערבי, ממנו. רג'פ טייפ ארדואן הוא התשליל שלו - מיחסי דת-מדינה ועד ליחסי טורקיה-ישראל.

דוד בן-גוריון חתר, לנוכח איבה ערבית-מוסלמית בלתי-מתפשרת, לכינון קשרים עם ערבים שאינם מוסלמים (הנוצרים בלבנון) ומוסלמים שאינם ערבים (איראן, טורקיה). אורחי ארדלהון, בשמות-כיסוי, היו רמטכ"ל צה"ל חיים לסקוב וראשי מחלקות המבצעים באג"ם והמחקר באמ"ן, אברהם טמיר ודויד כרמון. ועידת היאכטה השיקה תכנון משותף לשני הצבאות. סבב נוסף של מטה מול מטה נערך במלון על חוף ימה של הרצליה, עם גיחה לתצפית בתרגיל בין-זרועי בחולות פלמחים, פלוגת חי"ר תוקפת בסיוע אווירי וארטילרי. הפעם היה קפטן נבחרת ישראל ראש אג"ם, אלוף יצחק רבין. בתוכנית שטמיר עיבד סוכם, בין השאר, שמפקד חיל הים, אלוף שמואל טנקוס, יפקד על כוח ימי משותף, ישראלי-טורקי, לעת מבצע לכיתור סוריה ולביתורה.

מלחמות זקוקות לאויבים, ומלחמות קואליציה - לאויבים משותפים. הברית הטורקית-ישראלית נרקמה כמשקל-נגד לברית ערבית קיצונית, בהנהגת מצרים של גמאל עבד אל-נאצר, שהתמזגה עם סוריה (קע"ם), ועל רקע מתיחות בין-מעצמתית, כאשר השכנה הגדולה והיריבה המסורתית של טורקיה, רוסיה - בעת ההיא הסובייטית - תומכת בנאצר. אלא שבתוך שנה התברר שהיו בצבא הטורקי שעסקו בתכנון חשאי אחר. קצינים זוטרים באקדמיה הצבאית באיסטנבול קשרו למרוד בממשלת עדנאן מנדרס, הכתירו למנהיגם את הגנרל בדימוס כמאל גירסל ואסרו לא רק את מנדרס ושריו, אלא גם את ארדלהון וחבריו בצמרת הצבא.

הגרדום, שנגזר על מנדרס ושניים מעמיתיו בממשלה ובמפלגה, נחסך מארדלהון, שכיהן בעת ההפיכה גם כיו"ר הוועדה הצבאית של נאט"ו, בזכות מאמצים חיצוניים, שאיזכרו את התלות הטורקית בסיוע הכספי האמריקאי. לא שרד הקו של ארדלהון: גירסל העדיף לחזר אחר מדינות ערב, לא להתעמת אתן. מפגשי העדכון מודיעין-מבצעים עם צה"ל נמשכו, אך תיקי התכנון הצבאי המשותף נשארו בכספות, ללא מימוש, בתום עידן נאצר וכחלוף המלחמה הקרה. השגשוג הביטחוני ביחסי ישראל-טורקיה, מאמצע שנות ה-90 ואילך, אמנם נבע גם מהחרפת יחסי טורקיה-סוריה, כאשר המחתרת הכורדית פ-ק-ק פעלה בתמיכת דמשק; אך במיוחד תרם לו השיפור ביחסי ישראל-ערב, לאחר תבוסת סדאם חוסיין במלחמת 1991 - ועידת מדריד, השלום עם ירדן, תקוות ההסדר המדורג עם הפלסטינים.

על הרצף שבין ארדלהון לארדואן התכחשה ישראל למציאות האזורית: אין הסדרים נפרדים, אין קיום לחוליה במנותק משרשרת. בלי סיום לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בנוסחת שטחים תמורת שלום ובמהדורה העכשווית במתווה אובמה, ישועבד כל הסכם דו-צדדי לחסד משטרים בני חלוף, והם - תקיפים ככל שייראו - יהססו להתגרות ברצון העממי, העוין לישראל.

צודק אורי שגיא, בספרו "היד שקפאה": ישראל החמיצה, בעיקר בממשלות בנימין נתניהו ואהוד ברק, שעת כושר להסדר סורי ובעקבותיו גם לבנוני, פלסטיני ואזורי כולל. בן-גוריון, נאצר ויורשו אנואר סאדאת, האייתוללה חומייני, סדאם וארדואן הם המנהיגים שהשפיעו על האזור יותר מכל בששת העשורים האחרונים. השלב הבא במשבר עלול להיות חמור עוד יותר: אם טורקיה של ארדואן ומצרים שלאחר מובארק יחליטו לפתח נשק גרעיני, בתחרות עם איראן או בשיתוף פעולה אתה, לא תהיה לישראל תשובה צבאית או מדינית הולמת.

אם המנהיג קובע, צריך לקבוע מי המנהיג. ישראל משוועת לבחירות מזורזות לכנסת, לא יאוחר מאביב 2012, כדי לסלק את הצוות הכושל הנוכחי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו