טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סערה מושלמת

תגובות

התמונה מתבהרת: האביב הערבי הוא אסון ערבי. בשנים הבאות לא תהיה במצרים דמוקרטיה. במצרים תהיה הבחירה בין כאוס לבין דיקטטורה איסלאמית לבין דיקטטורה צבאית. בשנים הבאות לא תהיה בסוריה דמוקרטיה. הבחירה שם תהיה בין מרחץ דמים לבין דיקטטורה עלאווית לבין דיקטטורה סונית. בשנים הבאות לא תהיה בירדן דמוקרטיה. הבחירה שם תהיה בין האשמים מוחלשים לבין אחים מוסלמים לבין פלסטינים. בשנים הבאות לא תהיה בלוב דמוקרטיה. הבחירה שם תהיה בין התפרקות לבין אי סדר לבין חידוש העריצות. אולי בתוניסיה יחול שינוי של ממש לטובה. אבל השורה התחתונה של האביב הערבי תהיה, שחיי מאות מיליוני ערבים יהיו קשים משהיו. יותר עוני, יותר פשע, יותר אימה ברחובות. יותר דיכוי נשים, רדיפת מיעוטים, יותר שנאה למערב. דווקא מונרכיות כמו סעודיה - שהדפו את האביב הערבי - מתגלות כמדינות אחראיות. ואילו הרפובליקות שהוכרעו בידי האביב הערבי נהפכות זו אחר זו למדינות כושלות. הן נגועות בקנאות ומפיצות אומללות ויוצרות מצב חסר תקדים של חוסר יציבות.

התמונה מתבהרת: ספטמבר הפלסטיני הוא אסון ישראלי-פלסטיני. את ספטמבר הפלסטיני המציאו שני מדינאים אירופים: ברנאר קושנר וחוויאר סולאנה. שני התמימים הללו העריכו, שאם ייתנו חסות בינלאומית לתוכנית המדינה הפלסטינית, הם יאלצו את ישראל להגיע להסכם קבע. אך ישראל לא נכנעה ללחץ. הפלסטינים התאהבו במסלול שאלוף בן כינה או"ם-במקום-מו"מ. הרכבת יצאה לדרך. כעת, כשהכל מבינים שהרכבת דוהרת לתהום, איש אינו מצליח לעצור אותה. ב-20 בספטמבר יתחיל הדיון בעצרת הכללית. בתחילת אוקטובר תתקבל שם כנראה החלטה הרסנית. יש להניח שישראל תנקוט צעדי גמול חד צדדיים, והפלסטינים ילכו להאג. בגדה המערבית יתחילו בוודאי הפגנות המוניות ושקטות. לא בנימין נתניהו ולא מחמוד עבאס לא ירצו אלימות. אך כישלונם בניהול הסכסוך יעודד אלימות. די בכך שבהפגנה אחת ייהרג מפגין, די בכך שתא טרור יהודי יבצע רצח אחד. אוויר הסתיו יהיה מלא אדי דלק, וניצוץ אחד יוכל להציתם. גם ישראל וגם השלום עומדים לספוג מהלומה מדינית היסטורית. אך התוצאה המוחשית המיידית של המהלומה תהיה היווצרות עימות בלתי נשלט ביהודה ושומרון.

התמונה מתבהרת: צירוף האביב הערבי עם ספטמבר הפלסטיני עלול לחולל סערה מושלמת. הואיל והמהפכה הערבית הגדולה אינה מציעה תקווה של ממש, היא מעוררת זעם ושנאה. הגל הראשון של השנאה והזעם היה ממוקד בחוסני מובארק, מועמר קדאפי ובשאר אסד. הגל השני של השנאה והזעם יהיה ממוקד בישראל. מולו יעמדו לראשונה שליטים ערבים ארעים וחלשים, שיתקשו להכיל אותו. לכן, אם תושבים פלסטינים ייהרגו בשערי ירושלים - קהיר, עמאן ואיסטנבול יגעשו. אם כיתת כוננות באחת ההתנחלויות תפתח באש על פלסטינים שיעלו עליה - המזרח התיכון ירעד. במצב ההיסטורי החדש שנוצר אין בולמי זעזועים. אין כוחות מייצבים. כל אירוע נקודתי עלול להיהפך בן רגע לאירוע אסטרטגי. השקט תלוי על בלימה.

ככל שהתמונה מתבהרת, התמונה קודרת. עושה אותה קודרת במיוחד ההתנהגות הלא מובנת של ממשלת ישראל. הממשלה אינה יוצאת ביוזמה מדינית שתמתן את העוינות הערבית, הפלסטינית והטורקית. הממשלה אינה מושיטה יד אל העמים הערביים וההמונים הערביים. הממשלה מנוונת את הברית עם המערב ושורפת את הגשרים אל ערב. היא מתעקשת למצב את ישראל באופן שמגביר מאוד את הסיכוי שהסערה תכה בה.

לא ממשלת נתניהו חוללה את האביב הערבי. לא ממשלת נתניהו המציאה את ספטמבר הפלסטיני. אבל ממשלת נתניהו לא עשתה דבר כדי למנוע את שעלול להתרחש כאשר האביב הערבי וספטמבר הפלסטיני יתלכדו. במקום לחזק את הבית הלאומי היהודי לקראת ההוריקן שבפתח, ממשלת נתניהו מערערת את הבית ומקעקעת את יסודותיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות