טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שדרת הרעיונות

תגובות

השבוע חילקו פקחים צווי פינוי בשדרות ובמאהלים. על גבי הצו נדרשת הרשות לנמק מדוע יש לפנות את אותו אובייקט, "מפגע" כלשונה. להלן מקבץ נימוקים משיטוט מקרי במאהל בתל אביב. על תערוכה המציגה הצעות לאדריכלות עירונית מתחדשת כתבו הפקחים: "מכשול"; על אוהל המשמש ספרייה כתבו: "זבל"; לוח מודעות עם תוכניות לקבלת שבת זכה גם הוא להגדרה "זבל", ואילו תוכנית ההרצאות להמשך השבוע (למשל "ישראל והגלובליזציה", "החינוך בישראל") גם היא כמובן "מכשול".

מתברר שתושבי בית שמש, תל אביב ולוד - אלה שיש להם בית ואלה שאין להם - המדברים זה עם זה, לומדים ביחד על כלכלה, משוחחים על איך לבנות כאן חברה ותרבות טובות יותר, הם "מכשול" ו"זבל" בעיני הרשויות. הלב מתכווץ.

הקמת אוהלים היתה תמיד אקט של מחאה בארץ הזאת. אוהל הוא רעיון. אך עד היום היו אלה תמיד אוהלים של המסכנים. אוהלים של מי שהושלכו בצדי הדרך, שכשלו במרוץ וזקוקים לצדקה, אוהלים שרוב עוברי האורח הפנו מהם את המבט, כדי שאף שביב מהכישלון לא יידבק גם בהם.

בקיץ הזה משהו השתנה, האסימון נפל, הבנו שכולנו נזרקנו בשולי הדרך והמאהלים הם של כולנו. אף אחד כאן אינו מקושש נדבות, אלא בשדרות ובמאהלים נוצרת הציבוריות הישראלית החדשה. בין הרצאות על הכלכלה הישראלית למעגלי דיון והקשבה, או מוזיקאים שמאלתרים ומנגנים, מתפתחת תודעה ישראלית חדשה-ישנה. כפי שעם ישראל התנהל 40 שנה באוהלים ברחבי המדבר עד שהתגבש כעם, וכפי שחברי גדודי העבודה והקיבוצים עבדו כמו חמורים ביום, ובערב באוהל קראו שירה ושוחחו על בניין האומה, ככה גם היום מתפתחת במאהלים ובשדרות התודעה הישראלית. ולא, היא לא חדשה, היא ישנה נושנה, אבל היא נשכחה בשנים האחרונות וכל שהיה צריך הוא איזה רמץ קטן, איזה זיכרון, הבהוב מהעבר ואשה אחת אמיצה, כדי שמאות אלפי ישראלים ייצאו מהבית וייזכרו ויאהבו את עצמם מחדש.

אחרי שהניסיונות לפלג בין המוחים לא צלחו וההכפשות לא הזיזו לאף אחד, ואפילו טילים לא שינו את כיוון הרוח, הרשויות מנסות כעת את החרב המשפטית. ראשי ערים, בשיתוף פעולה עם המשטרות המקומיות, החלו להוציא צווי פינוי ולבצע מעצרים מזדמנים של פעילים, וכעת, במקביל להמשך ההידברות בין הצדדים, הגיע העניין לבית המשפט.

בניגוד למצב ב-15 השנים האחרונות, שבהן ישבו מיליוני בני אדם מול הטלוויזיה ומאבקים עקרוניים הוכרעו בבתי המשפט, הפעם יצאו האזרחים לכיכר העיר, התחילו לדבר זה עם זה, ותבעו בחזרה את ריבונותם. אם מערכת המשפט תהיה זאת שתחזיר את האזרחים הביתה לטלוויזיה, זה יוביל למשבר אמון קשה בינה לבין הציבור שאותו היא נקראת לשרת.

אם ההידברות בין העיריות למוחים לא תישא פרי, בית המשפט יידרש להכריע בעניין צווי הפינוי. הוא יידרש לקבוע אם ספרייה וקבלת שבת שכונתית, שלטים בכתב יד או אוהל של חסר בית, הם "זבל" ו"מכשול" במרחב הציבורי או שהם הם תכליתו של אותו המרחב. אם אדם שמדבר במגפון בכיכר העיר מפר את הסדר הציבורי או שהוא יוצר אותו. בית המשפט יתבקש להרהר לעומק בשאלה מהו מרחב ציבורי, מהו חופש, מהי אזרחות אמיתית.

בשיח המשפטי והציבורי נהוג לנמק את חשיבות חופש הביטוי בתרומה של כל ביטוי לשוק רעיונות חופשי, שוק שקיומו יכול לתרום לגילוי האמת ולהליך הדמוקרטי. שוק רעיונות הוא אולי נימוק מתאים לארצות הברית של אמריקה, או לישראל של השנה שעברה, אבל בקיץ 2011 נוצרה בישראל שדרת רעיונות, ורק היא תוכל לסייע במסע אל האמת וביישום הליך דמוקרטי אמיתי.

בשדרת הרעיונות הישראלית, בניגוד לשוק האמריקאי, הרעיונות אינם נלחמים זה בזה עד שהחזק שבהם מנצח, אלא נפגשים זה עם זה, מתחככים זה בזיעתו של זה, משוחחים זה עם זה, משתנים. בשדרת הרעיונות הישראלית, בניגוד לשוק האמריקאי, כמות הכסף שבכיסך אינה קובעת אם קולך ישמע, כל שנדרש ממך הוא לצאת מהבית ולדבר, לנגן או להניף שלט, ויהיו מי שיקשיבו. בשדרת הרעיונות הישראלית, בניגוד לשוק האמריקאי, ביטוי מסחרי ופרסומת אינם בגדר רעיון, ולכן אין להם מקום בה.

עד לקיץ 2011 הכיל המרחב הציבורי הישראלי בעיקר שלטי פרסומת לטלפונים סלולריים. הקיץ הזה משהו השתנה. האזרחים יצאו למרחב הציבורי והרשויות כולן צריכות להבין ולהפנים את השינוי. אם לא יפנימו ותישאל השאלה המשפטית-פרשנית האם ספרייה היא "זבל" והאם דיון ציבורי בשדרה הוא "מכשול", מערכת המשפט חייבת לזכור מה תכליתה ועל מי ומה חובתה לשמור ולהגן. אסור לה להיות זו שמסייעת לפינוי השדרה הישראלית מרעיונות.

הכותבת היא דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות