בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסכות שפרץ הסיר

84תגובות

"לעתים העור יכול להיות שחור, והמסכה לבנה", כך מסיימת ורד לי את מאמרה "התנשאות על מזרחים" ("הארץ", 14.9). בהנמקותיה מהדהד ספרו של פרנץ פאנון "עור שחור מסיכות לבנות", המתאר כיצד האליטות המקומיות בתקופה הקולוניאליסטית אימצו את אורח החשיבה של אדוניהן הקולוניאליסטים גם כלפי בני עמן. ובכן, דווקא לי, כך נראה, המזכירה את היותה מזרחית, מאמצת את התפישה האתנית, המאפיינת קבוצות רחבות באליטה הישראלית, ובמיוחד במפלגת העבודה.

לי - המביעה התנגדות לקריאתה של מרב מיכאלי לבחור בעמיר פרץ לראשות העבודה (גם) בשל מוצאו המזרחי - טוענת, כי תמיכה במועמד בשל מוצאו האתני (או מועמדת בשל שייכותה המגדרית) נגועה בפטרונות. פרץ, לדבריה, כשל כשבחר בתיק הביטחון, ולא ברווחה. היא מתעלמת מכך שבישראל כל ניסיון להפריד בין צבא לחברה משולל יסוד. די להזכיר את חלקו של הצבא בקליטת העלייה, בהתיישבות, בחינוך, בתעסוקה ועוד - שלא לדבר על היותו מסלול התקדמות חברתי שסיפק במשך שנים רשת קשרים חסרת תחליף. הטענה שפרץ כשל בבחירתו זו, מחזירה את הדיון אל הימים שבהם מזרחים יכלו להיות רק שר הדואר או שר הרווחה.

אלא שאלמלא בחר פרץ בתפקיד שר הביטחון ב-2006, היינו אנחנו, תושבי שדרות ועוטף עזה, נשארים ללא ההגנה שמספקת מערכת "כיפת ברזל". התעקשותו על הפצצת הטילים ארוכי הטווח ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה מנעה את התפוצצותם בלב תל אביב. אנשי צבא בכירים סבורים שפרץ היה שר ביטחון טוב בהרבה ממחליפו. פעילותו החברתית אז מעידה על מסירותו למשנתו הסדורה. חוק שכר המינימום, למשל.

לי מעדיפה לשכוח איך הבריחה בחירתו של פרץ לראשות העבודה ב-2005 את בכירי המפלגה שלא קיבלו את ההכרעה ל"קדימה", כשבאמתחתם חמישה עד תשעה מנדטים של האליטות הוותיקות. את החסר גייס פרץ מקהלים שהוחזקו בעיני הפורשים שייכים ל"ארץ אחרת", לתרבות אחרת, נחותה.

פרופ' יואב פלד, במאמר "בין איכות לכמות: האזרחות המזרחית במשנתה של תנועת העבודה" ("קולות מזרחיים", מוסד ואן-ליר, 2005), קבע שהכל "נעשה בצורה כזאת שהמזרחים לא ייהפכו למודרניים ולציונים, כדי לקבע את המעמד השולי שניתן להם בתוקף היותם לא מודרניים ולא ציונים".

קשה להאמין שלי מתפעמת מהמגמה הזאת, הנמשכת עד היום, כפי שהעידה ההצבעה בקיבוצים. פרץ הסתכן בקטיעת המגמה, כשהסיר את המסכות הלבנות והתייצב כשווה בין שווים, הראוי לכהן בכל משרה - אפילו שר הביטחון. מלחמת לבנון השנייה פרצה במשמרת שלו, אבל חשפה את האחראים האמיתיים לכשלים ארוכי השנים: גנרלים מ"השבט הלבן", שהפקירו חיי אזרחים מתוך זלזול בכבודם. את החשבון שילם פרץ לבדו.

חוסר ההבנה של לי ביחס לפמיניזם חמור אף יותר. פמיניזם איננו זהות נשית. הוא מייצג תפישה הוליסטית, המעמידה במרכזה את האדם, כבודו וזכויותיו, מעבר לכל הגדרה אתנית ומגדרית. הברירה שמיכאלי סימנה במאמר שתוקפת לי אינה מצטמצמת, אפוא, לבחירה בין "אשה" ל"שחור", אלא לבחירה בין שני ייצוגים: בין מי שהפמיניזם שלה הוא מרכיב אחד במכלול רצוף סתירות פנימיות, לבין מי שהשקפת עולמו השלמה, המשלבת בין המדיני לכלכלי-חברתי, עמדה במבחנים קשים ומעולם לא זיגזגה.

הכותב הוא מנהל המכינה במכללת ספיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו