בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תפחידו

58תגובות

מאז קמה בישראל תנועת המחאה היא זוכה לתשבחות, אך לצדן נשמעות גם אזהרות. פוליטיקאים ופרשנים, בהם נחמיה שטרסלר מעל דפי עיתון זה (למשל, "כלכלת האוהלים - לכולם מגיע", 30.8; או "מי המשוגע שנוסע נגד הכיוון", 4.9, ועוד), מפחידים את הציבור בטענה שהגדלת ההוצאה הציבורית תפגע בצמיחה ותסכן את היציבות הכלכלית, כפי שקרה ביוון. הפחדה אינה דרך נכונה להתמודד עם סוגיות חברתיות, במיוחד כאשר היא מבוססת על סילוף.

צדק חברתי עולה כסף, וכדי לשקם את מדינת הרווחה יש להגדיל את ההוצאה הציבורית על חינוך, דיור, בריאות ורווחה. בעיתונים קוראים לזה "לפרוץ את מסגרת התקציב", אך בעצם מדובר במסגרת ההוצאה ולא בפריצת הגירעון. אנחנו, המומחים התומכים בדרישות הבסיסיות של המחאה, מתנגדים למימון הוצאות קבועות על ידי גירעון. לדעתנו, מימון מדינת הרווחה חייב לבוא מהעלאת מסים ואנחנו גם מצביעים על המקור למסים אלו.

המיסוי על הכנסה מהון נמוך בישראל, פחות מ-20% בממוצע. העלאתו ל-40% תגדיל את הכנסות המדינה ביותר מ-7% תוצר. לצערנו, העלאה כזאת אינה אפשרית בטווח הקצר, מפני שלשם כך יש לבצע רפורמה במערכת המסים. אך ביטול הפטורים על מס חברות והעלאת שיעורי המס על רווחי חברות, על הכנסות מהון ועל הכנסות אישיות גבוהות מאוד, יגדילו את הכנסות המדינה ב-2.5% תוצר.

זה יאפשר התחלה של שינוי חברתי משמעותי, בלי להגדיל את הגירעון. לכן, בניגוד לטענות שהושמעו, ההצעות שלנו הן מופת לאחריות תקציבית. דווקא מדינות הרווחה המפותחות, שוודיה למשל, מצטיינות בגירעון נמוך ובחוב שלילי. לעומת זאת, מדיניות הורדת המסים חסרת האחריות של הנשיא בוש, אביר הניאו-ליברליזם, היא האחראית העיקרית לגידול בחוב הציבורי בארה"ב.

טענה שנייה שבה נוהגים חלק מהפוליטיקאים והפרשנים הכלכליים להפחיד את הציבור, היא שהגדלת הוצאות הממשלה ונטל המס, יפגעו בצמיחה הכלכלית. למדע הכלכלה אין תשובה מוסכמת לשאלה מהו סוד הקסם של צמיחה כלכלית - אבל גודל ההוצאה הציבורית אינו אחד ההסברים העיקריים לצמיחה או לשקיעה של מדינות. מחקרים שבדקו את הקשר בין ההוצאה הציבורית לצמיחה נתקלו לעתים בתוצאות סותרות ובבעיות מדידה קשות.

לכן, כאשר נחמיה שטרסלר מצטט מחקרים על מתאם שלילי בין הוצאות ציבוריות לצמיחה, הוא מצטט מדגם מוטה, בלי להבחין בכך שהספרות הזאת לוקה בבעיות קשות. לא ניתן להסיק ממתאם כזה דבר, שכן כשם שגודל הממשלה יכול להשפיע על הצמיחה, כך גם הצמיחה משפיעה על גודל הממשלה. המחקרים שציטט שטרסלר לא הצליחו לבודד את כיוון ההשפעה.

דרך אחת לשפר את היכולת לזהות את ההשפעה היא לבדוק את קבוצת המדינות המפותחות. והנה, בקרב מדינות אלו הקשר בין ההוצאות הציבוריות לצמיחה נעלם. המדינות המפותחות צומחות בשיעורים דומים, אף שיש ביניהן מדינות רווחה מפותחות - בסקנדינוויה ובמערב אירופה - ומדינות רווחה מצומצמות כמו ארה"ב ואוסטרליה. מכאן מתחזקת המסקנה, שלגודל ההוצאה אין השפעה של ממש על הצמיחה הכלכלית.

דווקא ישראל יכולה להוות ניסוי מעבדה כמעט מושלם לשאלה הזאת. מאז 1973 השתנה בה שיעור ההוצאה הציבורית מ-75% מהתוצר בשנים 1973-1985 עד 42% היום. למרות זאת, שיעור הצמיחה ארוך הטווח של התוצר לנפש בישראל לא השתנה בשנים הללו והוא נשאר 1.7% לשנה. לכן אין בסיס מדעי רציני גם להפחדות במישור הזה.

מה נותר אם כן? התעקשות של רבים מעשירי ישראל שלא לשלם מסים גבוהים יותר, והתגייסות של פוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים לסייע להם בכך. חבל.

פרופ' זעירא מלמד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר בצוות המומחים של תנועת המחאה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו