בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדינה תמורת שלום

11תגובות

המדיניות של "שטחים תמורת שלום" שירתה את ישראל במשא ומתן עם מדינות ערביות, אולם חדלה מזמן להיות אופציה ממשית במו"מ עם הפלסטינים. החלטת עצרת האו"ם הצפויה, על הכרה במדינה פלסטינית בקווי 1967, היא הזדמנות להתפכח סופית מהרעיון של שטח תמורת שלום עם הפלסטינים.

ערב מלחמת ששת הימים, מדינה עצמאית או זכות הגדרה עצמית לפלסטינים כלל לא היו על סדר היום הבינלאומי. הנושא הפלסטיני התמצה אז במיליוני פליטים ממלחמת העצמאות, שכבעיה הומניטרית טופלו בידי אונרוו"א. ואולם, ב-40 השנים האחרונות השכילו הפלסטינים לקבל לגיטימציה בינלאומית רחבה לתביעתם למדינה עצמאית ממערב לירדן, ששטחה יתבסס על קווי 1967 - דבר שהשמיט את הקרקע מתחת לקו של שטח תמורת שלום, שכן הפלסטינים כבר "רשמו בטאבו" את גבולות מדינתם.

הסיוע העיקרי לאש"ף ומנהיגו יאסר ערפאת בדרך להישג הזה, בא מהכיבוש הישראלי הממושך, ששימש פלטפורמה הסברתית להצגת הפלסטינים כעם מדוכא שזכאי לעצמאות. גורם נוסף לאהדה שצברו הפלסטינים היה מיתון דרישותיהם המדיניות. אש"ף לא שינה את האמנה הפלסטינית, אך עמדותיו המדיניות המעשיות השתנו בהדרגה. כך הכיר אש"ף בהחלטת החלוקה מ-1947, הכיר בהחלטה 242 שדורשת מישראל לסגת רק מהשטח שכבשה ב-1967, והסכים באוסלו לדו קיום בשלום עם ישראל ולהסדר קבע עמה.

יו"ר הרשות מחמוד עבאס וראש הממשלה הפלסטיני סלאם ופיאד, גם התנערו במוצהר ממדיניות הטרור ופעלו באופן ממשי לריסונו. כתוצאה מכך השתנה המו"מ על השטח והגבולות של המדינה הפלסטינית כבר לפני שנים. ב-2002 קיבלה מועצת הביטחון החלטה לתמוך בכינון מדינת פלסטינית לצד ישראל, לראשונה מאז החלטת החלוקה ב-1947. ב-2004 העלה הנשיא בוש את מפת הדרכים וחזון שתי המדינות. בהמשך אימצה הרשות הפלסטינית את הדרישה לקווי 1967 כעמדה עקרונית, ובמו"מ עם ראש הממשלה אהוד אולמרט ב-2008 דרשה לצמצם את השטח שיישאר בידי ישראל ל-3%, ולקבל כנגדו שטח חלופי שווה ערך.

ידוע כי לגיטימציה בינלאומית היא חיונית לאומה קטנה ומאותגרת. הציונות נעזרה בה בהצלחה במאבק להקמת מדינה יהודית, הפלסטינים גייסו אהדה בינלאומית והם נהנים מהפירות. כדאי שישראל תיזכר בכך מחדש. החלטת האו"ם תיתן לפלסטינים חיזוק נוסף להתחמקות ממו"מ, בתקווה שהקהילה הבינלאומית תאבד את סבלנותה ותכפה על ישראל את מדינתם.

הנתיב הזה עלול להוביל למדינה פלסטינית ללא גבול מוסכם, בלי סיום הסכסוך, ללא יישוב נושא זכות השיבה ובלי הסכם שלום עם ישראל. כך תאבד ישראל סופית את האפשרות להגיע להסדר מוסכם באזור ולהבטיח את האינטרסים החיוניים שלה. כדי להתמודד עם הבידוד הגובר של ישראל יש לשנות פרדיגמה. הקהילה הבינלאומית שתומכת בהקמת פלסטין, תומכת גם בדרישה שפלסטין לא תקום כמדינה עוינת ושתגיע להסכם שלום עם ישראל.

אלה האינטרסים החיוניים האמיתיים של ישראל ועליה לדבוק בדרישות מדיניות שנגזרות מהם: הקמת מדינה פלסטינית תותנה בחתימת הסכם שלום עם ישראל כולל סיום הסכסוך והתביעות ההדדיות. המדינה הפלסטינית לא תהיה חמושה ויינקטו צעדים להקטין את האפשרות שתסכן את ישראל. בהסכם ייקבע שלא תהיה חזרה של פליטים לריבונות ישראלית ללא הסכמת ישראל (הפלסטינים אינם חייבים לוותר על זכות השיבה כחלק מהאתוס שלהם), והגבולות יקבעו במו"מ בין הצדדים, בהתבסס על קווי 1967 ובהתחשב במציאות בשטח ובצרכים פרקטיים של הצדדים.

זו תהיה מדיניות של "מדינה תמורת שלום" במקום "שטחים תמורת שלום". אם היא תלווה בנכונות ישראלית לנהל מו"מ תכליתי, היא תזכה לתמיכה בינלאומית ותבהיר לפלסטינים שיוכלו להקים מדינה רק אם יהיו מוכנים למשא ומתן ולהחלטות לאומיות קשות.

הכותב מתמחה בנושאי חוץ וביטחון

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו