טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ככה בונים מדינה

97תגובות

הזיכרון קצר והשכחה לעתים קרובות מכוונת, אבל לפני 23 שנה החליטה העצרת הכללית של האו"ם להעתיק את מושבה מניו יורק לשווייץ כדי שיאסר ערפאת יוכל לנאום לפניה. הסיבה: שר החוץ האמריקאי, ג'ורג' שולץ, סירב להעניק ליאסר ערפאת אשרת כניסה לארצות הברית.

גם היום, עם פתיחת מושב העצרת הכללית, ניצבת וושינגטון כחומה בצורה בפני כניסתה של פלסטין אל בניין האו"ם. למחמוד עבאס אין אמנם בעיה לקבל ויזה, אבל בבואו לבקש מדינה לפלסטינים הוא נאלץ לעבור מסע ברכבת הרים. רשימת האיומים והעונשים העתידיים שיוטלו עליו ועל מדינתו, אם זו תקום, מבטיחה לו שזאת תהיה מדינה מוכה מלידתה.

הנה הקולוניאליזם במלוא הדרו. הרי ארה"ב מסכימה שצריכה להיות מדינה פלסטינית, היא אפילו כופפה מעט, בזהירות, שלא יכאב, את ידו של בנימין נתניהו כדי שיפלוט את הנוסח הנחוץ - "שתי מדינות לשני עמים". ברק אובמה אפילו דיבר על גבולותיה הרצויים של המדינה הפלסטינית ועבאס לא נדרש עוד להכיר בישראל. ערפאת הרי כבר הכיר בה. פלסטין קיימה את כל תנאי הסף. ובכל זאת, למדינה הזאת יש רק סיכוי אחד להיוולד - בדרך האמריקאית. במו"מ שיוביל לעסקה מוסכמת וללחיצת יד. ואם היד השנייה, זו של ישראל, חסרה, אין דבר, ימתינו הפלסטינים עד שהיא תצמח.

אלא שעבאס למד מישראל דבר או שניים. הלקח העיקרי שהפיק הוא, שהמו"מ האמיתי שלו אינו עם ישראל, אלא עם וושינגטון. הלקח השני: אסור שזירת המו"מ תהיה במגרש שנוח לאובמה, אלא באו"ם. שם לא עומדת מול אובמה רשות פלסטינית קבצנית שאפשר להפחידה בצעקה, אלא 193 מדינות שצריך לנהל מו"מ עם כל אחת ואחת מהן.

ניו יורק היא לא רמאללה. עבאס ראה איך ישראל בוחרת את המגרש הנוח לה בקונגרס האמריקאי, ובחר בקפידה את המגרש שלו. הוא לא טיפס על עץ גבוה. הוא שתל את העץ בעצמו, הוא טיפח אותו, גייס בשקדנות את רוב מדינות העולם, נעזר מאוד בשגיאותיה של ישראל, ניצל היטב את בידודה, בדק את חשבון הרווח וההפסד וקבע שגם בהפסד יהיה רווח גדול. אם תטיל ארה"ב וטו במועצת הביטחון, הוא יזיק לה יותר מאשר לו; אם יסתפק בהכרה בעצרת הכללית, זה יהיה בתמורה להתחייבות אמריקאית לתמוך במדינה פלסטינית אם ייכשל המו"מ - והוא הרי ייכשל.

עבאס קלע את וושינגטון למחלוקת עם עמיתותיה באירופה, והציג את ישראל כנכה בזירה הבינלאומית. הוא מכריח את האו"ם לעשות את מה שבדרך כלל הוא נכשל בו: למצוא פתרון של שלום לקונפליקטים. כבונוס גרם לנתניהו לומר שהוא הולך לנאום נאום של אמת באו"ם, ובכך להודות בעצם שעד כה דיבר שקר.

הבהלה שאחזה בוושינגטון אמיתית. אפשר היה להיווכח בה כאשר דייוויד הייל, השליח המיוחד של אובמה, לא הצליח לשלוט בעצביו ופשוט צעק על עבאס כשהבין שאין לו כוונה לסגת מיוזמתו. זעם וחוסר אונים היו גם בקולה של הילרי קלינטון, כאשר הודיעה שארה"ב תטיל וטו במועצת הביטחון. לפתע מתברר לה שהסכסוך הישראלי-הפלסטיני איננו רק "עניינם של הצדדים", אלא הוא מאיים על מעמדה האזורי והבינלאומי של וושינגטון. אם לא תכיר במדינה הפלסטינית, היא תתקשה לדחוק הצדה את מתחריה במזרח התיכון החדש, שבו לציבור יש יותר עוצמה מאשר לשליטים; אם תכיר במדינה הפלסטינית, היא תצטרך לדאוג לקיימותה, כלומר, לכוון את הסנקציות דווקא נגד ישראל. אכן, מצב ביש למעצמה ששואפת לשרטט את מפת המזרח התיכון החדש.

אילו רק התאמצה להשיג מו"מ של ממש בזמן שהדבר עוד היה אפשרי, אילו השקיעה בהשגת הסכם את המאמצים שהיא משקיעה עכשיו כדי למנוע את הכרזת העצמאות, אילו היתה מחלקת את האיומים באופן שווה בין הרשות הפלסטינית לישראל, ייתכן שלא היתה נקלעת לצרה הזאת. כדאי לפחות שעכשיו היא תכיר במדינה. שתזכור מה קרה מאז שסירבה להעניק לערפאת את הוויזה שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true