בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך היינו

191תגובות

התבוננו בפלסטינים - ותראו אותנו; התבוננו במנהיגיהם - והיזכרו באלו שלנו. לא, כמובן לא אלו שלנו כיום - אלו של פעם, אלו שהקימו לנו מדינה. הפלסטינים הם היהודים החדשים ומנהיגיהם מזכירים להפליא את המנהיגים הציונים של פעם. דוד בן גוריון שלהם כבר לא אתם - יאסר ערפאת מת בנסיבות לא ברורות - אבל התבוננו במחמוד עבאס - לא לוי אשכול? סעיב עריקאת - לא אבא אבן? סלאם פיאד - לא פנחס ספיר, או אליעזר קפלן? אותה המתינות, אותה האפרוריות, אותה המעשיות, אותה תבונה מדינית ואפילו, במידת מה, אותו ההומור, רק חסר שיתלוצצו ביידיש. לקחת את מה שניתן להשגה, לוותר על החלומות הגדולים - בתוכנית החלוקה כמו בפתרון שתי המדינות.

אז היו אלו מנהיגי הציונות המעשיים שוויתרו והתפשרו, עכשיו אלו ראשי הרשות הפלסטינית הפרגמטיים. אז הם התעקשו על כל הקופה, עכשיו תורנו. לאלו וגם לאלו ארבה מבית אופוזיציה קיצונית, לאומנית ובלתי מתפשרת.

החבורה הפלסטינית שהולכת עכשיו לאו"ם, צריכה להזכיר לישראלים את החבורה הציונית שפנתה לאותו ארגון 64 שנים קודם לכן. כן, יש הבדלים, ובכל זאת הדמיון שובה לב. עכשיו הם החלשים מול החזקים, דוד מול גוליית, הקסאם שלהם הרי לא יכול שלא להזכיר את הדוידקה שלנו. הם עכשיו גם הצודקים בעיני העולם. אותו העולם שהבין בנובמבר 1947 שליהודים (ולפלסטינים) מגיעה מדינה, מבין בספטמבר 2011 שלפלסטינים מגיעה סוף סוף מדינה. אז זה היה אחרי טראומת השואה, עכשיו זה אחרי טראומת הכיבוש, מבלי להשוות.

בימים הקרובים שוב ייצמדו למקלטי הרדיו ויספרו קולות: רוסיה - בעד; ארה"ב - נגד; ארגנטינה - נמנעת. לא מזכיר נשכחות? האו"ם גדל מאז, אבל הפרופורציה תהיה דומה: רוב מוחלט בעד. ההבדל: המעצמות תמכו אז בחלוקה, ה-מעצמה מתנגדת עכשיו למדינה. אבל התוקף המוסרי נותר אותו התוקף, אין עוד איש בתבל שיכול לטעון ברצינות שמה שהגיע לנו לא מגיע להם בלי להיות גזען, לאומן או אופורטוניסט ציני.

מדהים איך הישראלים לא מוכנים להבחין בקווי הדמיון, מדהים איך הם נופלים שדודים ועיוורים לנוכח מסע שטיפת המוח ותעמולת ההפחדות שדרכם מוצגת ההכרה בזכויות הפלסטינים כאיום וכסכנה קיומית, וככאלו בלבד. איך זה שאין די ישראלים שלא רואים את הסיכוי ואת התקווה לישראל, כן, גם לישראל, הטמונים במהלך המדיני הזה. ואיך זה שאין די ישראלים שלא רואים נכוחה את העובדה הנחרצת, שלב כל העולם כמעט עם הפלסטינים - וזה לא משמיע אצלם צלצול השכמה, מאוחר ומחריש אוזניים.

ישראל בעריסתה נחשבה לחברת מופת, הרבה יותר מפלסטין בעריסתה. היא הנחילה לעולם ערכים סוציאליסטיים ופמיניסטיים, את הקיבוץ ואת המושב, את קליטת העלייה ואת שוויון הנשים, מגדלור של שוויון וצדק חברתי. הפלסטינים נמצאים עכשיו בעמדת נחיתות: החברה שלהם מושחתת יותר ושוויונית פחות מזו שלנו, הם גם לא השכילו להקים לעצמם מדינה שבדרך, עם מוסדות מרשימים כמו אלו שהיו לנו.

אבל גם כאן התהפכו היוצרות לבלי הכר: ישראל של 2011 שוב לא נחשבת לחברת מופת, בשום תחום. עם לא מעט פוליטיקאים ישראלים מושחתים, בכלא או בדרך אליו, עם קפיטליזם די חזירי וכיבוש די ברוטלי, סיפור ההצלחה הלאומי והחברתי הגדול של המאה ה-20 נחשב עכשיו לסיפור ההחמצה והכישלון של המאה ה-21. הדרך לתיקונה של ההחמצה הגורלית הזאת חייבת לעבור דרך תוכנית החלוקה החדשה.

הפלסטינים דיממו במשך 63 שנים ושילמו את מחיר הטעות הגורלית של התנגדות מנהיגיהם לתוכנית החלוקה של 47'; אסור שהישראלים יצטערו עכשיו במשך עוד 63 שנים וישלמו מחיר כבד על התנגדותם העיקשת והתמוהה לתוכנית החלוקה של 2011. הסתכלו עליהם ותראו אותנו: הם זה אנחנו של פעם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו