בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמת לאמיתה

118תגובות

ראש הממשלה בנימין נתניהו נסע השבוע לניו יורק כדי לומר את האמת. הנה האמת: מעולם לא היה מצבנו כל כך עלוב. היו בעבר מצבים מסוכנים יותר. כך בראשית שנות החמישים, כאשר לישראל לא היתה אף בעלת ברית אסטרטגית. היו בעבר מצבים מקוממים יותר. כך באמצע שנות השבעים, כאשר העצרת הכללית של האומות המאוחדות קבעה שהציונות היא גזענות. אבל מעולם לא היינו עלובים כפי שהננו היום. מדיניות החוץ הגרוטסקית של נתניהו-ליברמן גרמה לכך שישראל נהפכה לגוף מדיני פתטי וחסר ישע.

הסיבה לכך פשוטה. במלחמה, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. במדיניות, ההתקפה הטובה ביותר היא הנתינה. רק אם אתה נותן דבר מה אתה מקבל דבר מה, ורוכש בעלי ברית ומעצים את כוחך. ואולם ישראל של נתניהו-ליברמן היא מדינה קפוצה שלא מסוגלת לתת דבר. על כן היא לא מקבלת דבר ולא רוכשת בעלי ברית ונחלשת באופן מסוכן. היא מאבדת נכס אחר נכס ועמדה אחרי עמדה, ונקלעת לבידוד מוחלט.

שלא יהיו אי-הבנות: במשחק הילדים הנוכחי הילד הרע הוא הילד הפלסטיני. ישראל היא עדיין מעצמה כובשת, אבל פלסטין היא הכוח התוקפני. בעוד שמדינת ישראל מכירה במדינת הלאום של העם הפלסטיני, פלסטין לא מכירה במדינת הלאום של העם היהודי. בעוד שמדינת ישראל הציעה לפלסטינים את מפת-אולמרט, הפלסטינים לא הציעו לישראל גבולות בני הגנה שיבטיחו את קיומה. הם עדיין דוחים את המתכון היחידי לחלוקת הארץ: 1967 תמורת 1948; מימוש הזכות להגדרה עצמית תמורת ויתור על זכות השיבה. הפלסטינים אשר סירבו לפני עשור לאהוד ברק וסירבו לפני שלוש שנים לאהוד אולמרט, הם שסירבו בשנתיים האחרונות לדבר עם נתניהו. הם היו ונשארו סרבני השלום האמיתיים.

ואולם דווקא העובדה שהפלסטינים הם הילדים הרעים מוכיחה עד כמה נתניהו וליברמן הם ילדים כסילים. כל כך קל היה לקרוע את המסכה מעל פניו של מחמוד עבאס. כל כך קל היה להוכיח שהוא דורש גם את פיסת הארץ שעליה ניצב עיתון "הארץ". אבל כדי לעשות זאת צריך היה דמיון ישראלי ויצירתיות ישראלית ותעוזה ישראלית.

צריך היה להציע ויתור ישראלי: לאמץ את יוזמת אולמרט או להמשיך את ההתנתקות של שרון או לממש את הסכם הביניים של מופז. אף לא אחת משלוש הדרכים הללו לא היתה מביאה את ישראל אל השלום. אבל כל אחת משלוש הדרכים הללו היתה משפרת את מצבה של ישראל במלחמה. המערכה היתה עוברת לשטח האויב, הלגיטימיות היתה נשארת בידינו והבידוד היה מנת חלקם של הפלסטינים. במקום להיות שק החבטות של העולם, ישראל היתה חוזרת להיות שחקן מדיני רציני שהעולם קשוב לו ומתייחס אליו בכובד ראש.

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן לא הלכו באף לא אחת משלוש הדרכים. הם לא יזמו דבר ולא הציעו דבר ולא ויתרו על דבר. כל שהם עשו בשנתיים האחרונות הוא לעמוד בלחץ ולשמור על הכבוד. לשמור על הכבוד ולעמוד בלחץ. בכך הם שירתו את העניין הפלסטיני כפי ששום מדינאי עוין לא שירת אותו. במו ידיהם הם הפכו את עבאס לגיבור שהוא אינו. במו ידיהם הם הפכו את ישראל למצורעת שאסור לה להיות. ראש הממשלה ושר החוץ הביאו את ישראל לשפל מדיני חסר תקדים.

עכשיו נתניהו מתחנן בפני ברק אובמה שיציל אותו מגאבון. יכול מאוד להיות שיצליח. ביבי אלוף בשטיקים שכאלה. יש לו את כל הכישורים הנדרשים כדי להיות סגן שר חוץ מצוין. אבל גם אם ההיבריס הפלסטיני יגרום לכך שהפלסטינים ייכשלו במועצת הביטחון, התמונה הבסיסית לא תשתנה. תודות לנתניהו וליברמן, המדינה הפלסטינית היא כעת בבת עינה של הקהילה הבינלאומית. תודות לנתניהו וליברמן, אין היום מדינה שנואה ומבוזה מהמדינה היהודית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו