בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרב על המסגרת

76תגובות

"זה לא ייגמר עד שלא נדבר", סיפרו לנו במשך שנים. טענת השמאל הישראלי היתה, כי הדרך לפתור את הסכסוך במזרח התיכון היא על ידי דו-שיח. ובכן, הפנייה של הפלסטינים לאו"ם מסמנת את תום הדו-שיח, ואת הניסיון לכפות על ישראל מדינה פלסטינית בגבולות מסוכנים.

השאלה המרכזית כיום היא כיצד ימוסגר הסיפור של הפנייה הפלסטינית לאו"ם, שכן הדרך שבה ממוסגר סיפור מעצבת את הדרך שבה הוא נתפש הרבה יותר מאשר העובדות המרכיבות אותו. המלים שבהן בוחר העיתונאי להשתמש כדי לתאר מאורע מסוים; ההקשר שבו הוא בוחר להציב את הסיפור; המרואיינים שהוא בוחר והזווית שבה הם מצולמים - מעצבים את דעת הקהל לגבי הסיפור.

האינתיפאדה השנייה לפני כעשור הובילה את ממשלת שרון לשורת מהלכים חד-צדדיים. בניית גדר ההפרדה וההתנתקות שיקפו מדיניות שבבסיסה עמד רעיון החד-צדדיות. ממשלת אולמרט ביקשה בתחילה להמשיך באסטרטגיה זו (תוכנית ההתכנסות), אולם לאחר מלחמת לבנון בחרה לחזור לדו-צדדיות ופתחה במו"מ עם הרשות הפלסטינית.

הפלסטינים מצדם נטשו את רעיון הדיאלוג באינתיפאדה השנייה. הנחת היסוד שלהם בתחילת שנות ה-2000 היתה, שמה שלא ניתן להשיג במו"מ ניתן להשיג בכוח הזרוע. מבצע חומת מגן הוכיח לחלק מהפלסטינים שמדובר בדרך אובדנית, ולחלק אחר של הפלסטינים ההתנתקות הוכיחה בדיוק את ההפך: עזיבת גוש קטיף נתפשה ככניעה לדרך הטרור.

כיום אש"ף מממשיך את האסטרטגיה החד-צדדית באמצעות מתקפת הדה-לגיטימציה נגדנו, ואילו החמאס ממשיך את האסטרטגיה החד-צדדית על ידי הטרור.

כשלעצמה, ההצבעה באו"ם על הבקשה להכיר במדינה פלסטינית אינה כל כך חשובה, שהרי תוצאתה ידועה מראש. מה שחשוב, כאמור, היא הדרך שבה ימוסגר הסיפור בשיח הישראלי ובשיח הבינלאומי. הפלסטינים, בהתאם לאסטרטגיית המאבק החד-צדדית שלהם, מבקשים ליצור זהות בין הגישה שלפיה פתרון הסכסוך כולל הקמת מדינה פלסטינית, לבין תמיכה בהחלטה על הדבר באו"ם. במלים אחרות, הפלסטינים רוצים שאזרח העולם יחשוב לעצמו: "אני בעד הקמת מדינה פלסטינית, אפילו האו"ם החליט על כך, ישראל מתנגדת, לכן יש לפעול נגדה ולהכריח אותה לקבל את החלטת האו"ם".

בזמן הסכם אוסלו, הימין הישראלי חזר והתריע שההסכם יסכן את ביטחון ישראל. השמאל הישראלי מצדו חזר ואמר כי אין פתרון אלא במשא ומתן, שהרי שלום עושים עם אויבים. היום יותר מתמיד ראוי שיישמע קולם של אנשי המשא ומתן, קולם של אלה שתמכו בהסכם אוסלו.

על שמעון פרס, יוסי ביילין, רון פונדק ושאר פורצי דרך אוסלו לעמוד כחומה בצורה מול מתקפת הדה-לגיטימציה ואסטרטגיית הפעולה החד-צדדית של הרשות הפלסטינית, ולהציג לציבור הישראלי ולעולם כולו את הפנייה של הפלסטינים לאו"ם כפי שהיא: מהלך כוחני הנוגד את הסכם אוסלו. בעוד ממשלת ישראל ובנימין נתניהו פנו שוב ושוב לרשות הפלסטינית בקריאה לשוב משא ומתן, הרי שהפנייה של הרשות הפלסטינית לאו"ם איננה מקדמת את השלום, אלא מרחיקה אותו, משום שבניגוד מפורש להסכם אוסלו היא מבקשת לכפות באופן חד-צדדי על ישראל את מה שלא הושג במשא ומתן. כפייה חד-צדדית היא אונס, לא שלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו