בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בהעדר עוצמה רכה

3תגובות

ב-1955 טבע בן גוריון את המימרה "או"ם שמום" המבטאת בוז לאו"ם, ואחריה הוסיף "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". זאת היתה אולי התבטאות מקסימה כשישראל היתה מדינה צעירה. כיום, עם פניית הפלסטינים לאו"ם בבקשה להכיר בהם כמדינה, הבוז כלפי הקהילה הבינלאומית נהפך לאסון ולכישלון של ישראל.

האו"ם נתן לישראלים סיבות רבות לחשוב שהוא נוטה להחזיק בעמדות שליליות כלפי ישראל: ההחלטה הידועה לשמצה של עצרת האו"ם שקבעה שהציונות היא גזענות, ההתנהלות המזעזעת של המועצה לזכויות האדם וההטיה השלילית שלה כלפי ישראל, והמופע האנטי ישראלי בוועידת דרבן נגד הגזענות. ישראלים רבים החלו לראות בעיסוק בזכויות אדם תחבולה צינית של אויבינו להלום בישראל בזירה הדיפלומטית.

השקפה זו, גם אם היא מוצדקת במקרים מסוימים, הובילה לקוצר ראייה מסוכן. מחקר שנערך מטעם משרד החוץ לפני שנים הוכיח שעמדות המעמד היצירתי הגלובלי משפיעות על מצבה של ישראל בעולם, הואיל ומעמד זה כולל את רוב מעצבי דעת הקהל בעולם: רוב העיתונאים, הפרשנים והקולנוענים החשובים, רוב החוקרים בתחומי מדעי החברה והרוח ורוב הליברלים בעולם החופשי, בהם רוב היהודים הליברלים, שבעבורם התעקשות על קדושת זכויות האדם היא הלקח העיקרי של השואה.

מעמד גלובלי זה מתייחס במלוא הרצינות לפרדיגמה של זכויות האדם ורואה בה חזון מוסרי, שבו זכויות הפרט הן מקודשות ונועדו למנוע שימוש בריבונות לאומית ככיסוי להרג ועינוי אזרחים. אידיאלית, משטר זכויות האדם הגלובלי אמור למנוע הישנות מקרים של רצח עם והפרת זכויות אדם ברחבי העולם, אם כי הדרך ארוכה עד למימוש האידיאל - כפי שהוכיחה תגובתה הרפה של הקהילה הבינלאומית לטבח שמבצע אסד בסוריה.

פוליטיקאים ישראלים המודעים לחשיבות היחס של המעמד היצירתי הגלובלי כלפי ישראל, שואלים אותי לעתים קרובות - בעקבות מחקרי על מעמד זה - איזה פעלול של יחסי ציבור עשוי לחלץ את ישראל מהסיקור השלילי בתקשורת הבינלאומית. הם אומרים לי דברים כמו: "לברזיל יש תדמית טובה, למרות התנאים החברתיים הקשים שבה ושיעור הפשיעה הגבוה. מדוע אנחנו לא מצליחים לגרום להם לדבר על החופים של ישראל?"

את תשובתי אפשר לתמצת במלים של ג'וזף ניי, פרופסור למדע המדינה מאוניברסיטת הרווארד שטבע את המונח "עוצמה רכה", המתייחס ליכולת של מדינה לקבל את מבוקשה מבלי להזדקק לעוצמה צבאית או כלכלית. "אפילו פרסומת מצוינת לא תמכור מוצר שאינו פופולרי. מדיניות המצטיירת ככזאת שנועדה לשרת רק את קובעיה או המוצגת ביהירות, קרוב לוודאי תמנע יצירת עוצמה רכה".

הממשלה של בנימין נתניהו דירדרה לשפל את היכולת של ישראל להשפיע על דעת הקהל בעולם. ההגדרה של ניי מבהירה מדוע: "העוצמה הרכה של מדינה נשענת בראש ובראשונה על שלושה משאבים: התרבות שלה (כאשר היא מעניינת אחרים), ערכיה הפוליטיים (כשהיא מיישמת אותם בבית ובחוץ) ומדיניות החוץ שלה (כשהיא נתפשת כלגיטימית ובעלת סמכות מוסרית)".

מדיניות החוץ של ישראל, במיוחד הכיבוש בגדה והמצור על רצועת עזה, אינה נתפשת כלגיטימית או מוסרית, וערכיה הפוליטיים נתפשים כשוביניסטיים. את הדבר הפשוט הזה הממשלה הנוכחית אינה מסוגלת להבין. התוצאה היא שהיא מתנהלת ביהירות, ומניחה שהעולם מטומטם מכדי להבין עד כמה היא צודקת: נתניהו מטיף לברק אובמה, ליברמן פוגע בדיפלומטים זרים, ויעקב עמידרור נוזף בשגרירי מדינות זרות.

קוצר הראייה של הממשלה גובה מחיר עצום מבחינת האמינות, המעמד והפופולריות של ישראל. לא משנה מה תהיה התוצאה של בקשת הפלסטינים להכרה באו"ם, אסור לנו להתבלבל מהספין שיצר נתניהו, שלפיו אם כמה מדינות אירופיות מובילות יצביעו נגד ההכרה או יימנעו בהצבעה, ישראל תזכה בניצחון מוסרי. אובדן העוצמה הרכה של ישראל הוא אסון, לא פחות. הולך וקרב היום שבו דעת הקהל בעולם תתייחס לישראל כדרום אפריקה חדשה ותדרוש להטיל עליה עיצומים.

כשמדובר בכלכלה נתניהו מבין היטב שעל ישראל לדבוק בסטנדרטים בינלאומיים, ואולם הוא מעולם לא הבין שהפרדיגמה של זכויות האדם היא הסטנדרט הגלובלי החדש בפוליטיקה הבינלאומית. התוצאה היא שדירוג האשראי של ישראל הועלה ל-+A, בה בעת שהדירוג הפוליטי שלה צולל לשפל המקביל לזה של אגרות החוב של ממשלת יוון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו