בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סדר פוסט אמריקאי

2תגובות

וושינגטון

זה כמה עשורים מנסה המעצמה העולמית לעזור ליהודים ולערבים להגיע להסדר על שטח המריבה במזרח התיכון, כחלק ממאמץ להבטיח את מעמדה ההגמוני באזור. ואולם כעת, עוד ניסיון דיפלומטי שלה להשכין שלום בארץ הקודש הגיע למבוי סתום, ובה בעת אילוצים כלכליים והתנגדות מצד שחקנים בינלאומיים חדשים, מקשים על ארה"ב להבטיח את נוכחותה הצבאית והשפעתה הדיפלומטית במצרים, במפרץ הפרסי, באגן הים התיכון ובדרום אסיה.

ב-21 בפברואר 1947 התייצב במשרד החוץ האמריקאי שגריר בריטניה בוושינגטון באותה עת, לורד אינוורצ'פל, והודיע לתת-שר החוץ, דין אצ'יסון, כי ארצו לא תוכל להמשיך להגיש סיוע צבאי וכלכלי ליוון ולטורקיה. הבריטים "מוותרים על המזרח התיכון", דיווח שר החוץ ג'ורג' מרשל לנשיא הארי טרומן.

ואכן, מאחר שבריטניה נאלצה להקצות לביטחון 40% מהתקציב שלה ב-1947 והאמריקאים לחצו עליה לפרוע את הלוואות הענק שהעניקו לה, ללונדון לא היתה ברירה אלא להסתגל למציאות הגיאופוליטית החדשה ולסיים את המנדט הנחשק שלה בארץ ישראל במאי 1948, פחות משנה לאחר שוויתרה על "היהלום שבכתר" - הודו.

המעבר מהאימפריה הבריטית ל"פאקס אמריקנה" במזרח התיכון הושלם ב-1956 בזמן משבר סואץ, כשארה"ב איימה למנוע מבריטניה תמיכה כספית אם לא תסיג את כוחותיה מתעלת סואץ. ולאחר קץ המלחמה הקרה והניצחון הצבאי במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1991, השיגה ארה"ב מעמד דומיננטי במזרח התיכון.

היום, בדומה לבריטניה ב-1947, ארה"ב מתקשה יותר ויותר לשמור על מעמדה הצבאי והמדיני במזרח התיכון. כשליש מהוצאות הממשל השנה יוקצו לתחום הביטחון - כולל מימון הפעולות הצבאיות בעיראק ובאפגניסטן ובאזורים שביניהן - בה בעת שהחוב הכספי של ארה"ב, הממומן על ידי הסינים, ממשיך לתפוח.

כל הסימנים מעידים שעידן הפאקס אמריקנה במזרח התיכון מגיע לסיומו: אי היכולת להביס את הטליבאן באפגניסטאן, הדאגה מהידרדרות עיראק למלחמת אזרחים לאחר נסיגת ארה"ב, התחזקות איראן ושותפיה האזוריים, התמוטטות המשטרים הערביים שהיו מוכנים לחיות עם הסטטוס קוו הפרו אמריקאי, והמבוי הסתום שאליו הגיע תהליך השלום הישראלי-פלסטיני.

אבל בניגוד לבריטניה ב-1947, ארה"ב אינה יכולה להעביר את לפיד המזרח התיכון למעצמה עולמית ידידותית אחרת, שתהיה מוכנה לקחת אחריות על שמירת הסדר באזור. האיחוד האירופי חסר יכולת צבאית או רצון פוליטי למלא תפקיד כזה. סין, היריבה של אמריקה, אינה מעוניינת לשקוע בחול הטובעני של המזרח התיכון, ומעדיפה להניח לאמריקאים להמשיך לבזבז שם משאבים צבאיים וכלכליים.

לפיכך זה מה שצפוי לקרות בזמן הקרוב: האמריקאים יתקשו יותר ויותר לממש את ההתחייבויות המנוגדות שלהם כלפי הישראלים, הערבים והטורקים, ולשמור על איזון בין תמיכתם באתוס הדמוקרטי לרצון שלהם למנוע כאוס אזורי. ובשעה שארה"ב תנסה לקצץ בעלויות האסטרטגיות והכלכליות שלה במזרח התיכון, טורקיה ומדינות אחרות באזור ינסו לגבש סדר פוסט אמריקאי במסגרת מאזן הכוחות העולמי החדש, שבו וושינגטון תחדל לקבוע את סדר היום. גם בתרחיש הטוב ביותר, סדר יום חדש זה יכלול תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובוודאי לא יעלה בקנה אחד עם מדיניות ממשלת ישראל הנוכחית.

שלא כמו במקרה של בריטניה, הירידה במעמד של ארה"ב במזרח התיכון ובמקומות אחרים תהיה אטית וממושכת. אבל שלא כמו ב-1947, כשמנהיגי הציונות יכלו לבסס את האסרטגיה שלהם על תמיכת ארה"ב, כעת אין כל סימן לכך שמעצמה אחרת תהיה מוכנה להחליף את וושינגטון כפטרון העולמי החדש של ישראל.

מנהיגי ישראל חייבים לקחת כל זאת בחשבון ולנצל את היכולת העכשווית של ארה"ב, כדי להגיע להסדרים אזוריים שיענו על הצרכים הביטחוניים של ישראל, לפני שחלון ההזדמנויות האסטרטגי ייסגר וישראל תיאלץ לפעול במסגרת מערך כוחות גלובלי שבו וושינגטון לא תהיה יותר הציר המרכזי.

ד"ר הדר הוא עיתונאי וחוקר של נושאים פוליטיים וכלכליים בינלאומיים בוושינגטון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו