בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי יבלום את נתניהו וברק

177תגובות

עם הסתיו חזרו הלבטים. בעוד חודש, אחרי החגים, יכסו עננים את השמים ויקשו על לווייני ריגול ומטוסי תצפית לראות מה קורה מתחת. מי שמשתעשע ברעיון שתקיפה באיראן תסיט את תשומת הלב מהנושא הפלסטיני, יצטרך להמתין עד שיתבהרו שוב השמים באפריל.

על פניו התרחיש נשמע הזוי: מדוע שישראל, השרויה בבידוד האסטרטגי החמור ביותר מאז 1967, תחליט מיוזמתה לצאת למלחמה שעלולה להבעיר את המזרח התיכון כולו? אבל דווקא הקיפאון המדיני הצפוי, עם תחושת המצור המתהדק, עלולים לדחוף ראש ממשלה ושר ביטחון לחפש את תקומתם הפוליטית באיראן. מי שהקשיב לתיאור של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, על הלהיטות שהנושא האיראני מעורר בשניים האלה, עלול לחשוב שהתרחיש אינו מופרך.

זה יהיה הנימוק: בחורף הקרוב יפלטו הצנטריפוגות עוד כמעט טונה של אורניום מועשר, ואיראן תעביר את ייצור האורניום אל מתחת להר, בקום. שם, מתחת לשכבות הסלע, יהיה קשה מאוד לפצצה מהאוויר לשבש את מהלך הייצור.

עד לא כבר, נבלמה הפזיזות של נתניהו וברק בחזית סירוב נוקשה של הצמרת הביטחונית. "משולש הברזל" של דגן, הרמטכ"ל גבי אשכנזי וראש השב"כ יובל דיסקין עמד איתן אל מול גחמות התקיפה באיראן. אליהם הצטרפו גם קולות מתונים ב"שביעייה": השרים דן מרידור, משה יעלון, בני בגין ואפילו אביגדור ליברמן. באחד מרגעי התסכול על חוסר יכולתו לגייס את תמיכת הצבא במהלך, נזף ברק בחברי פורום מטכ"ל: "עם מטה כללי כזה לא היינו מנצחים במלחמת ששת הימים".

דו"ח מבקר המדינה בפרשת מינוי מחליפו של אשכנזי צפוי לשפוך אור על המניעים שהובילו לבחירה שלא התממשה באלוף יואב גלנט. בני גנץ רמז עליהם לפני שנקרא לתפקיד הרמטכ"ל: "סירבתי לוותר על עקרונותי בשביל התפקיד", אמר, ואותת כי הבחירה בגלנט הושפעה גם מעמדותיו האסטרטגיות.

מאז התחלפה כל הצמרת הביטחונית, וכל ראשי הארגונים - צה"ל, מוסד, שב"כ - לא רק חדשים בתפקיד, אלא שהם גם לא היו הבחירה הראשונה של מי שמינה אותם. לכאורה זה משחרר אותם ממחויבות לדרג המדיני שבחר בהם; בפועל - ספק אם צברו את הביטחון העצמי הדרוש לעמידה מול הממונים עליהם.

וברקע שוב מתחולל קרב על מינוי בעל השלכות אסטרטגיות. באפריל יסיים האלוף עידו נחושתן את תפקידו כמפקד חיל האוויר. האלוף אמיר אשל, ראש אגף התכנון, נחשב למועמד הכמעט בטוח לתפקיד, אלא שלאחרונה גובר הלחץ מלשכת ראש הממשלה למנות את המזכיר הצבאי של נתניהו, יוחנן לוקר, לתפקיד. שניהם מינויים ראויים, אך יש מי שחושש, כי התמיכה בלוקר נובעת מהרצון למנות אדם שרואה עין בעין עם הדרג המדיני בנושאים אסטרטגיים. לעומתו, אשל צבר מוניטין של מי שלא חושש מעימות עם הממונים עליו.

גנץ היה רוצה לראות את אשל כמפקד חיל האוויר. בחירה אחרת תאותת, כי לא הרמטכ"ל הוא שמכריע במינוי בכירים בצבא וכי הדרג המדיני רוצה לצמצם את ההתנגדות בצה"ל לתוכניות שלו. ביום פרישתו אמר דגן, כי "ישראל צריכה לצאת למלחמה רק כשסכין מונחת על צווארה וכבר חותכת בבשר החי". מבלי להמעיט בחומרת האיום הגרעיני האיראני, הסכין עדיין לא שם.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו