בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקצנה גוררת הקצנה

9תגובות

הדיווחים המעידים על ההקצנה הדתית של חובשי הכיפות הסרוגות לא מפסיקים לזרום: בקושי דעכה פרשת הדחת צוערי בה"ד 1, שיצאו מהופעה של להקה מעורבת, וכבר קפצה עלינו הודעתו של ראש המינהל לחינוך דתי במשרד החינוך, אברהם ליפשיץ, על רצונו להוציא מדריכים חילונים מהנחיית המורים לאזרחות בחינוך הדתי (דתיותם של המורים עצמם כנראה אינה מוטלת בספק).

בהתייחסות לכל הפרשות הללו, ולרבות כמותן, יש צורך להפריד בין ההתייחסות להתנהגות הדתית עצמה, לבין הגורמים שיצרו אותה. על פניו, אכן מדובר בהקצנה דתית מקוממת: לפני 20-30 שנה צוערים דתיים לא העלו בדעתם לתבוע הימנעות משירת נשים ומורים דתיים לאזרחות לא העלו בדעתם לדרוש שיהיו להם מדריכים דתיים בלבד.

אבל הסיבה לכך היא סוציולוגית ולא דתית: הרי אותן הלכות ביחס לשירת נשים ואותם עקרונות דתיים ביחס ללימודי אזרחות היו קיימים גם לפני כמה עשורים. יש כאן בוודאי גם תחושת התעצמות של המחנה הדתי, הדורש יתר התחשבות בזהותו הייחודית, אבל לא פחות מכך, יש כאן תגובת נגד לתהליכים שהתרחשו במחנה החילוני, שהרי גם הוא לא קפא על שמריו וגם שם התרחשו תהליכים.

כך, למשל, נראה שההחמרה בדיני הצניעות הדתיים נובעת מריאקציה לתהליך המתירנות שהתרחש בעשורים האחרונים בחברה החילונית. ככל שנורמות הלבוש והיחסים המיניים בעולם החילוני נעשים מתירניים יותר, כך גוברת הנטייה בקרב חלק מהחוגים הדתיים להחמיר בעצם ההתעסקות בדיני הצניעות ובפרטיהם (עדיין מדובר רק בחלק קטן: רק תשעה מ-93 הצוערים הדתיים בקורס הקצינים שבו מדובר עזבו את ההופעה, ולהתנפלות על כלל הציבור הדתי בגלל המיעוט הקיצוני יש כשלעצמה השפעה מקצינה).

ככל שיגבר הערעור מהמחנה החילוני-הליברלי על הצורך באיזון בין מדינה יהודית ודמוקרטית - לטובת הדמוקרטיה, כך יגבר הערעור במחנה הדתי על האיזון הזה לטובת ה"יהודית" (ואתו החשדנות כלפי מדריכי אזרחות לא דתיים).

אין פירוש הדבר שציבור חילוני צריך לעצב את עולמו וערכיו לפי החשש מריאקציה דתית, אבל הוא לפחות צריך להכיר בכך שלא רק אצל הדתיים חלה הקצנה, ושהליכה של מחנה אחד לקוטב מסוים עשויה להשפיע וליצור ריאקציה במחנות אחרים.

על הממסד לעומת זאת, מוטלת החובה להתמיד במדיניות מאוזנת. ביחס למדיניות "השילוב הראוי" בין נשים ודתיים בצבא, פירוש הדבר להעמיד במרכז את כבוד האדם באשר הוא: כבודן של נשים, שזכותן למלא כל תפקיד (אם הן מעוניינות ומתאימות), אבל גם כבודם של חיילים דתיים, שזכותם לשמור על ערכיהם השונים, כל עוד אינם כופים אותם על זולתם ואינם מבזים את החיילות.

בטווח הארוך, החברה הדתית עצמה צריכה לטפח את התפישה ששירת נשים היא חלק מכבודן האנושי, והוא חשוב לא פחות מהחשש, שממילא פחות רלוונטי בימינו, שקולן של נשים יעורר את יצרי הגברים. אבל זה תהליך פנים-דתי, שלא אמור להתבצע בכפייה חילונית.

ובאשר ללימודי האזרחות - גם אם ניתן להבין את החשש שליפשיץ מדבר עליו, מסקנתו מרחיקת לכת. זכותו להקפיד שמדריכי האזרחות יאזנו כראוי בין הפן היהודי והדמוקרטי, ויעגנו את הערכים הדמוקרטיים גם בתפישת עולם ומקורות יהודיים, אבל כל אלה יכולים וצריכים להתבצע גם על ידי מדריכים חילונים. אדרבה, דווקא אצל מורים לאזרחות חשוב שתישבר הסטיגמה הדתית שציבור חילוני אינו מתעניין ביהדות או בדמותה היהודית של המדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו