בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סכנת החזית המזרחית

6תגובות

במאמרו "שב ואל תעשה?" ("הארץ", 16.9) חושף אלוף בן את הסכנה הצבאית שנשקפת לישראל ממזרח: "נתניהו לא מאמין שפלסטין העצמאית תשמור על הביטחון, ומשוכנע שאם ישראל תשמוט מידיה את השליטה ברכסי הגדה המערבית, הם ייהפכו לעמדות שיגור של רקטות וטילים לעבר גוש דן ונתב"ג - וישראל תיכחד".

איום רקטי על ישראל ממזרח הוא אכן בלתי נסבל. השאלה היא, מה עושה מערכת הביטחון כדי למזער אותו. האם המערכות ליירוט רקטות יוכלו להסיר את האיום הרקטי?

האלוף (מיל') גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, אמר בחודש מאי, כי "כיפת ברזל מתחילה להיות יעילה רק בטווח של חמישה עד שמונה קילומטרים מנקודת הירי שאתה היא מתמודדת. אם ממזרח לגבולות 1967 וצמוד להם תהיה מדינה עוינת, לא ניתן יהיה להגן על כפר סבא, ראש העין ופתח תקוה - אפילו אם יהיו שפע של סוללות כיפת ברזל".

חרף הצלחותיה של מערכת כיפת ברזל ביירוט רקטות גראד לאחרונה, יעילותה בחזית המזרחית תהיה מוגבלת. מרב שטחי גוש דן (כולל נתב"ג) יימצאו מחוץ להגנת המערכת שכן בטווח זה מערכת כיפת ברזל אינה יכולה להינעל על טילי האויב. העלות הגבוהה של הטיל - כ-100 אלף דולר - לא תאפשר הצטיידות בכמות מספקת של טילים, וכיוון שהמערכת מגינה על שטח קטן, כ-100 קמ"ר, יידרשו סוללות רבות. כיום יש בידינו שתי סוללות בלבד.

משה ארנס, מומחה לטילים ושר הביטחון לשעבר, הגדיר את הגנת העורף בטילי יירוט הנעדרים יכולת פגיעה בטווחים קצרים "חלום באספמיה" ("הארץ", 28.12.2010). האם אי אפשר ליירט טילים גם אם מערכת היירוט מוצבת בסמוך למקור הירי? מערכות הלייזר נאוטילוס וסקייגארד פותחו בארצות הברית ביוזמה ישראלית, אבל חרף הצלחתן היוצאת דופן בניסויים נגד פצצות מרגמה, פגזי תותחים, רקטות וטילים למיניהם (כולל טילי שיוט), השימוש בהן הוקפא בטענות שונות ומשונות. בין השאר הועלו האשמות חסרות שחר נגד עמותת מגן לעורף, הפועלת לשילובן במערך ההגנה על ישראל, כאילו פעילותה נגועה ב"אינטרסים כלכליים".

כבר ב-2006 קבע האלוף (מיל') יצחק בן-ישראל, שהיה ראש מפא"ת (מרכז פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון, כי "אין מנוס משימוש בנשק הלייזר. מהירות הקליע בנאוטילוס היא מהירות האור. הקרן מתייצבת על המטרה ומיירטת אותה בשתיים-שלוש שניות. בעיית הטווח הקצר נעלמת והמערכת מאפשרת הפעלות רצופות בזו אחר זו".

במערכת הביטחון מעריכים, כי במלחמה כוללת תותקף ישראל באלף טילים ורקטות ביום במשך חודש. עלות ההגנה בטילי יירוט בלבד תגיע ל-900 מיליון דולר ביום. העלות של מערכות יירוט משולבות היא 2-3 מיליון דולר ביום. זהו ההבדל בין "חלום באספמיה" לפתרון בר-יישום.

מדוע מתעלמת מערכת הביטחון מפתרון זה? יצחק מרדכי, שכשר הביטחון אישר את פרויקט הנאוטילוס, אמר ב-2007 ש"אם היו משקיעים את האנרגיות המתאימות, זה כבר היה יכול להיות מבצעי. מישהו החליט שזה בסדר עדיפויות נמוך, שאין קטיושות ולא יהיו קסאמים, שלא צריך את זה".

מערכת הגנה משולבת, הכוללת את מערכות הלייזר ומערכות טילי יירוט אחרות - כיפת ברזל, שרביט קסמים, פטריוט 3, חץ 2, חץ 3 - תגדיל לאין ערוך את איכות ההגנה על העורף מפני רקטות וטילים, בעלויות סבירות יותר.

ד"ר עמיחי הוא יו"ר עמותת מגן לעורף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו