בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוד פעם: פוטין

37תגובות

זאת באמת היתה הפתעת העונה: ולדימיר פוטין הודיע בקונגרס של מפלגתו, "רוסיה המאוחדת", כי הסכים להצעה לרוץ לבחירות לנשיאות רוסיה שיתקיימו במארס 2012. עוד הפתעה: איש אמונו, הנשיא הנוכחי דמיטרי מדוודב, הודיע כי יתמוך במועמדותו של פוטין.

לכולנו מחכה עוד הפתעה: בבחירות ייבחר פוטין. במקרה כזה, הוא יוכל להישאר בתפקידו קדנציה נוספת, עד 2024. בחודשים האחרונים התחרו ביניהם מומחים לענייני רוסיה בשאלה מי יהיה הנשיא הבא של רוסיה - פוטין או מדוודב. עצם השאלה העידה על נאיוויות ואי-הבנה של תהליכי העומק בחברה הרוסית. ברור שפוטין ייבחר, שכן הוא השליט האמיתי ברוסיה מאז התפטרותו הכפויה של בוריס ילצין בדצמבר 1999.

פוטין הוא שליט ניאו-אוטוריטרי, שקיפד את ניצני הדמוקרטיה שהחלה לצמוח ברוסיה: העיתונות רוסנה, מתחרים דוכאו, מפלגות אופוזיציה רוסקו בשילוב כוחני מתוחכם של הפחדה והשחתה. אוליגרכים חמסנים שלא נשמעו לקרמלין מצאו את עצמם בכלא או בגולה (גם אצלנו). אבל אי אפשר להתעלם מכך שפוטין גם הציל את רוסיה מפני התפוררות מוחלטת כמדינה. כשהתפורר המשטר הסובייטי, ריחפה גם מעל רוסיה עצמה סכנת התפרקות. לא במקרה תומכים רוב אזרחי רוסיה בפוטין ובמדיניותו: הוא גיבש מחדש את המדינה הרוסית, מנע את המשך שוד אוצרותיה בידי כנופיות אוליגרכים ושיקם את מעמדה הבינלאומי.

לא נעים לומר, אבל פוטין היה התשובה לחלומות האוטופיים על יצירה של חברה דמוקרטית ברוסיה, החסרה כל מסורת של ליברליזם, דמוקרטיה, ממשל עצמי, סובלנות ופלורליזם. בניגוד למדינות קומוניסטיות לשעבר כמו פולין, הונגריה וצ'כיה, שהיתה בהן מסורת של חברה אזרחית והתנסות - ולו מוגבלת - במשטר פרלמנטרי רב-מפלגתי, לרוסיה הפוסט-קומוניסטית חסרו המרכיבים החיוניים למעבר לדמוקרטיה ולליברליזם.

גם במערב המעבר לדמוקרטיה יציבה נמשך עשרות רבות של שנים. אם פולין, הונגריה וצ'כיה יכלו לנסות להחיות זיכרונות ומסורות של משטרים ייצוגיים ושל ריבוי מפלגות, בזיכרון ההיסטורי הרוסי נמצא פטר הגדול - שליט עריץ שכפה את הרפורמות שלו על חברה כנועה.

הניסיון הדמוקרטי היחיד שידעה רוסיה היה משטרו קצר הימים של אלכסנדר קרנסקי ב-1917, וגם הוא התמוטט בגלל חולשת החברה האזרחית. פולין, צ'כיה והונגריה יצאו ב-1990 מנקודת מוצא דומה לזו שבה היתה רוסיה: משטר חד-מפלגתי ושליטה של המדינה בכלכלה, בתקשורת, בחינוך. מדינות אלה הן היום דמוקרטיות מתפקדות - לא בלי בעיות, שתמיד צצות בדמוקרטיה. העובדה שברוסיה זה לא קרה נעוצה בהיסטוריה השונה שלה.

האם פירושו של דבר כי רוסיה נידונה לנצח נצחים לשלטון אוטוריטרי, גם אם זהו שלטון "בעל פרצוף אנושי"? אי אפשר לפסוק חד-משמעית, אבל הדרך ארוכה.

אפשר להפיק מכך גם לקח אזורי: ההתפעלות העולמית מהלהט הדמוקרטי של כיכר תחריר דמתה לא מעט להתלהבות שאליה נסחף העולם ביחס לרוסיה, לאחר שבוריס ילצין ניצב על טנק בחוצות מוסקבה: עתה כאז נדמה היה כי נפילתו של משטר עריץ תוביל בהכרח לעלייתה של דמוקרטיה. הדוגמה הרוסית מלמדת, כי בקהיר אפשר לצפות לדמוקרטיה בדיוק כפי שאפשר לצפות לה במוסקווה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו