בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשיא בנק הדם

תגובות

ארצות הברית החריבה את צפון קוריאה ואת וייטנאם, תחת שלטון דמוקרטי ורפובליקאי; היא החריבה את עיראק, תחת שלטון רפובליקאי, והדמוקרטים לא התנגדו, וגם לא נסוגו משם; באפגניסטאן היא פתחה במלחמה, שעברה בירושה מהרפובליקאים לדמוקרטים ותימשך עוד שנים.

מאז מלחמת העולם השנייה, תעשיית המלחמה האמריקאית אף פעם לא הפסיקה לצמוח. אייזנהאואר, בנאום הפרידה שלו, לפני 50 שנה, כאשר פינה את הבית הלבן לטובת קנדי, הזהיר מפני כוחה המתעצם של תעשיית הנשק האמריקאית: "עלינו להישמר מפני רכישת השפעה חסרת הצדקה של קומפלקס תעשיות הנשק... הפוטנציאל של עליית כוח הרסני, שלא במקומו, קיים ומתמיד". נבואתו מתגשמת יום יום.

ב-50 השנים שעברו צמחה התעשייה הזאת והתרחבה מאוד, היא מקיפה שדות כלכליים רחוקים זה מזה. הנבואות על ירידתה של ארצות הברית כמעצמת-על לא היו מוקדמות מדי, אבל לפעמים נשאו אופי של צפייה בהצגת תיאטרון. מעצמות אינן יורדות מהבמה ומטלפנות כדי לברך את המנצח באדיבות אנגלו-סקסית.

הכלכלה האמריקאית תלויה במכונת המלחמה הענקית, ומדיניות השלום שחלק מהדמוקרטים תומכים בה אמנם מבוססת על כלכלה אחרת, אבל הדרך הזאת ארוכה ומפרכת ונראה שקשה יותר לנצח את סין והודו במגרש הזה. אפילו לנשיא שהיה לסמל, עוד בטרם עשה דבר כנשיא, וקיבל פרס נובל לשלום רק משום שגילם הגשמת חלום של מרטין לותר קינג, אין נאום טוב לנתוני האי-צמיחה והאבטלה, ואין לו תשובה של ממש לשקיעה של אמריקה.

כאשר מחליפים את יו"ר הבנק, נאמר בנק הפועלים, לא סביר שמדיניות ההשקעות של הבנק תשתנה מקצה אל קצה. נשיא ארצות הברית הוא מעין יו"ר של בנק ענק, וההבדלים הגדולים בינו ובין יריביו באמת מתגמדים, כאשר משקיפים עליהם מביצות הדם והאברים הקרועים של וייטנאם, עיראק, או אפילו שלנו.

שנים ש"מחנה השלום" הישראלי תולה תקוות בנשיא אמריקאי שיבוא ויחלץ אותנו מהכיבוש. האיוולת הזאת היא גם שיקוף של התלות הישראלית הכוללת בארצות הברית. נוח לשכוח, כי אין אף מדינה בעולם שקיבלה במתנה מאה מיליארד דולר מאז הקמתה, לפני 63 שנים. נוח לשכוח, כי במשך עשורים מדינת ישראל היא הצינור שדרכו מממן הממשל את תעשיית הנשק האמריקאית, כלומר כסף שיוצא ממנו עובר דרך ישראל בחזרה לתעשיות ההן. נוח ליונים החביבות שלנו לשכוח שהפרויקט הישראלי הוא, לפני כל דבר אחר, פרויקט אימפריאלי, שבאמצעותו, בין אם כשוט (הפצצות בעומק מצרים, הרס ביירות, הרעבת עזה), ובין אם כגזר ("אנחנו נלחץ עליהם אם תהיו נחמדים אלינו"), ממשיכה ארה"ב לשלוט באזור.

נכון, עלוב לראות את "משחררי לוב" מתכחשים לדיקטטורה הצבאית בת ה-44 בפלסטין. נכון, עלוב להשוות את הסמל אובמה והתקוות שקל היה לתלות בו, בעיקר מרחוק, עם המשמעות הממשית של הסמל. אבל הפרו-אמריקאיות של מחנה השלום הישראלי עלובה יותר. כעניים בפתח ניצבים אנשיו ואומרים לבית הלבן, הבנוי על כל כך הרבה דיכוי וזוועות ברחבי העולם: אל תהיה כזה ליברמן, עזור לנו להיות צודקים.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו