בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקחי באבי-יאר

79תגובות

לפני 70 שנה בדיוק, ב-29 וב-30 בספטמבר 1941, נורו למוות על ידי אנשי זונדרקומנדו 33,771 יהודי קייב, עיר הולדתי. שמו של גיא ההריגה שבו נרצחו - באבי-יאר (בו הוצאו להורג בהמשך המלחמה גם לא-יהודים), היה ברבות הימים לסמל שואת יהודי ברית המועצות.

המשטר הסובייטי, שהאנטישמיות הממלכתית היתה לאחר המלחמה מסימני ההיכר המובהקים שלו, הקפיד להשמיט את שואת היהודים מספרי ההיסטוריה של המלחמה ולהימנע מעצם האזכור של היהודים כקורבנות הנאציזם. מאמץ מיוחד הוקדש למחות את זכר באבי-יאר מן הנוף העירוני בקייב, או, למצער, לטשטש את זהותם היהודית של מרבית הנרצחים תוך הצגת המקום כאתר ההרג של אזרחים סובייטיים באשר הם.

מבין הדיסידנטים הלא-יהודים בברית המועצות, שבשנות ה-60 קראו תיגר על ההדחקה של באבי-יאר מהזיכרון הציבורי, בלט העיתונאי והסופר אנטולי קוזנצוב (1929-1979). יליד קייב משכונת קורניובקה הסמוכה לבאבי-יאר, שהירי הבלתי פוסק וזעקות הנרצחים הידהדו באוזניו עוד שנים רבות, קוזנצוב חיבר ב-1965 רומן-תעודה "באבי-יאר", שבמרכזו התרסה נועזת נגד האנטישמיות הסובייטית - הנרצחים בבאבי-יאר היו בראש ובראשונה היהודים. את הרומן חתם קוזנצוב בזו הלשון: "איזו עוד באבי-יארים, מיידנקים, הירושימות, קולימות, פוטמות חדשים - באילו מקומות ובאילו צורות טכניות חדשות - חבויים עדיין באינות ומצפים לשעתם?" (תרגום שלמה אבן-שושן, עם עובד 1971).

במשפט זה היתה טמונה התרסה נגד ההיגיון המעוות, שהנחה את מדיניות הכחשת השואה בברית המועצות. בבואו למחוק את שואת היהודים מדפי ההיסטוריה ה"כללית", הסובייטית והאנושית כאחת, חתר המשטר הסובייטי להדיר את מסע ההשמדה של העם היהודי מכלל הזוועות נגד האנושות. בכך קידם המשטר סוג של דה-הומניזציה של היהודים, מגמה שירשה האנטישמיות הממלכתית הסובייטית משנאת היהודים הדתית הפרבוסלאבית מהתקופה הצארית, שהדמוניזציה הפרועה של "אויבי ישו" היתה לחם חוקה.

והנה, קוזנצוב, שמנה את אתרי המוות המזוהים עם שואת היהודים (באבי יאר, מיידנק) לצד אלה המזוהים עם הזוועות שכוונו נגד קבוצות אחרות (הירושימה ושניים מהגולאגים של סטלין), סימן מחדש את השואה במפת הפשעים שבוצעו נגד האנושות במהלך המאה ה-20, וכך עירער על אחת משיטותיה של האנטישמיות הסובייטית להדיר את היהודים מכלל המין האנושי.

סביר להניח שגם אנו, היהודים הישראלים, היינו מתקשים להתייחס בנשימה אחת אל זוועות השואה ואל הפשעים נגד האנושות שלא היהודים היו קורבנותיהם. זאת, כמובן, בגלל סיבות שונות בתכלית מאלו שהניעו את האנטישמים הסובייטים: הללו ביקשו להוציא את השואה מכלל הזוועות שפקדו את העולם המודרני, מתוך כוונה למחוק אותה מהזיכרון האנושי. אנו תופשים את השואה כיוצאת מכלל הזוועות האלה, מתוך כוונה להנציח אותה בזיכרון כמאורע ייחודי שאין לו אח ורע בתולדות האנושות.

ואולם, התוצאה הנלווית היא דומה למדי לזאת שהניבה גישתם של הסובייטים: מרוב חרדה מפני ערעור על ייחודיות השואה, הקמנו גם אנחנו כעין מחסום תודעתי בין שואת היהודים לבין אסונותיהם של אלה שאינם יהודים.

האמת היא שתפישה המכילה את שואת היהודים בצד הזוועות שהיו בעידן המודרני מנת חלקן של קבוצות אחרות - בנוסח המהלך של קוזנצוב ב"באבי יאר" - לא תערער את ייחודיות השואה כהשמדה ביולוגית, חסרת תקדים, של עם שלם.

באם תאומץ אצלנו, ברמה החינוכית, תיטיב תפישה זאת להציג את השואה בתור פרק - בלא ספק הפרק הייחודי - בתולדות הסבל והחורבן של האדם המודרני, ותחשוף את המשמעות העמוקה של האמירה הקולעת של פרופ' יהודה באואר: "בני אדם הובלו לאושוויץ משום שהיו יהודים".

משתודגש הזהות האנושית המשותפת לקורבנות היהודים של השואה ולקורבנות הפשעים האחרים נגד האנושות, אפשר שתיסדק בלבנו חומת האטימות, שאנו מפגינים לא אחת כלפי החורבן והסבל של מי שאינם יהודים. זוהי חומה שהיא תוצאה של המחסום התודעתי בין החורבן והסבל של היהודים לחורבן ולסבל של אחרים. זאת, בייחוד בכל הנוגע לגישתנו כלפי החורבן והסבל של אותם לא-יהודים שגורלם כרוך לבלי הפרד בגורלנו - הערבים הפלסטינים, החולקים אתנו מולדת משותפת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו