בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנת צמיחה

66תגובות

זוכרים את הסיסמה של בחירות 1996, "ביבי טוב ליהודים"? זמן מה לאחר מכן, בערב ראש השנה, נתלה שלט ענק מעל לכביש החוף: "נו יהודים, טוב לכם?" שאלה רטורית, בנימה מבודחת-מרירה, כמיטב המסורת היהודית. טוב לא היה אז לאף אחד.

חלפו להם ט"ו ראשי שנה, והמצב - כמו המעיל של קדיה מולודובסקי - זהב פרוויים. ובמעיל (אותו מעיל) ראש ממשלה (אותו ראש ממשלה), שכבר מזדרז לספק תשובה לשאלה, בטרם נשאלה.

ודאי שטוב, הוא מסביר. העולם כולו מסתחרר במשבר כלכלי נורא, ורק ישראל, יהלום נוצץ של היי-טק וקידמה באמצע המזרח התיכון הפרוע, אינה חדלה לצמוח. דירוג האשראי שלה עולה, וכך גם ההכנסה לנפש, במסעדות זורם היין ומוגשות מנות מפוארות, האבטלה נמוכה מאי פעם, התל"ג לנפש הוא יותר מ-31 אלף דולר, רמת החיים בעלייה מתמדת וכמוה גם רמת הצריכה.

לו היה הדבר תלוי רק בו, הוא לא היה משנה דבר. אולי מרפה עוד קצת את החגורה של מס החברות, מוריד עוד מס הכנסה, מפריט את כל הקרקעות ומאפשר לכל יזם לבנות, מותח עוד שמונים קווי רכבות לשום מקום - והכל יהיה, כמו שאומר ידידו אביגדור ליברמן, גן עדן.

אבל משהו השתבש בקיץ האחרון. כמו פרץ, הילד השובב שירש אחרון את המעיל ההוא, ובצפצוף ארוך על העמדת הפנים של המשפחה קרע את המעיל לגזרים, קמה קבוצת צעירים וחשפה את הבלוף. אתה אולי צומח עם הגרפים והטבלאות שלך, הם אמרו לשר העל הכלכלי בנימין נתניהו, אבל אנחנו, והורינו, ואחינו ואחיותינו וילדיהם, לא צומחים פה בכלל. להיפך, אנחנו נחנקים.

אתם אולי צומחים בשוק ההון שלכם, הם אמרו לטייקונים, אבל אנחנו עובדים כמו חמורים ולא רואים עתיד. אתם מוכרים, בשם "מדע הכלכלה", את התיאוריות שלכם לפוליטיקה, הם אמרו למומחים, שלא חדלו להזהיר אותם שהם "לא מבינים בכלכלה", אבל אנחנו מדברים אתכם בשפה חדשה: זכויות האזרחים. שוויון. שקיפות. רוח האדם.

הרקע לכל אלה היה ייבוש השירות הציבורי, ריסוק העבודה המאורגנת, הפרטה הרסנית של החינוך, הבריאות והרווחה וריכוז ההון בידיים מעטות הקשורות זו לזו במעגל, אבל גם חקיקה גזענית ואווירת רדיפה, ושיתוק מדיני פרנואידי. כך מימש נתניהו את הבטחת הבחירות שלו ל"יהודים" מ-1996: החברה הישראלית נהפכה לשוק פרוע, גרגרנית ונואשת, סגורה וחשדנית כלפי העולם, קורבנית וכוחנית - ללא מוצא.

בקיץ האחרון היתה לציבור הזה, או לפחות לחלק גדול ממנו, עדנה. לרגע דומה היה שמעגל הקסמים ההרסני נפרץ, שהשיח של הצעירים מייתר את השפה הישנה, ושהאווירה המדכאת נפתחת לשינוי. אין זה מדויק. השיח החדש מתחיל, אמנם, לחלחל - אבל זרמי העומק ההפוכים אינם נחים. מי שאינו מאמין, שיקשיב שוב לנאום נתניהו באו"ם ולתגובות לנאום "הקשה" של מחמוד עבאס; שיבדוק איך סכסוכי עבודה, מאבקי עובדים והמשך מצוקת הדיור שבו לשעמם את התקשורת, ואיך שביתות שוב מרגיזות את הציבור ש"רווחתו נפגעה"; שיברר איך הימין משתלח, בנימוקים "לאומיים", בדפני ליף וחבריה ה"אנרכיסטים הבוגדניים" ויתעניין בתנועות הימין הכלכלי החדשות, שקמו בתגובה ל"סוציאליזם החזירי" של המחאה.

המאה הקודמת מלאה בדוגמאות של תנועות מחאה מלהיבות, שעוררו תקווה בתקופות שבירות ובחברות רעועות, אבל בטרם הספיקו להשפיע ממש - נחטפו בידי כוחות מנוגדים אלימים, שעשו בהם שימוש מסוכן לרעה. בקיץ האחרון נפתחה בפני החברה הישראלית אפשרות לצמוח באמת. עכשיו היא צריכה להחליט אם היא רוצה בצמיחה הזאת, או בצמיחה שמציע לה נתניהו, בנוסח האמרה היידית: שתצמח ותשגשג כמו בצל - עם הראש האדמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו