בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצונאמי שלא היה

146תגובות

ספטמבר כמעט חלף, אך ישראל אינה מוטלת בהריסותיה. מחמוד עבאס הגיש לאו"ם את בקשתו להכיר בפלסטין כמדינה. החמאס, כצפוי, התנגד למהלך, ונשיא ארה"ב, ברק אובמה, אמר את מה שכל אדם בר דעת יודע - כי עקיפת המשא ומתן הישיר לא תקדם את השלום. מתברר כי הצונאמי התאדה, בדומה להרבה תחזיות אחרות בשנים האחרונות על המזרח התיכון.

גיבור הדרמה שהתרחשה באו"ם היה ללא ספק ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לא משום שהתערב בענייניה הפנימיים של ארה"ב ועודד את הרפובליקאים למתוח ביקורת על מדיניות אובמה כלפי ישראל. הוא חכם דיו להימנע מכך. הרפובליקאים, וגם דמוקרטים רבים, אינם זקוקים לעידוד של איש כדי לבקר את אובמה בסוגיה זאת.

נתניהו הוא הגיבור משום שלא נבהל מהאזהרות זורעות הפאניקה שניחתו מכל כיוון, שלפיהן הצונאמי מתקרב ועל כן עליו לקדם יוזמות "נועזות". כולם יודעים למה הכוונה ביוזמות "נועזות": הודעה על ויתורים שישראל תהיה מוכנה לעשות עוד לפני תחילת המשא ומתן. למשל הקפאת הבנייה בשטחים, או, מוטב, פינוי התנחלויות; או הסכמה כי קווי שביתת הנשק עם ירדן מאפריל 1949 ("קווי 67'") הם הבסיס למשא ומתן. נתניהו שמר על קור רוח ולא נידב ויתורים.

היה שחקן נוסף בדרמה שהתחוללה באו"ם. ידוע פחות, אך חשוב אולי באותה מידה. אנתוני ויינר, חבר קונגרס דמוקרטי שייצג את המחוז התשיעי של ניו יורק, שנאלץ להתפטר אחרי שתצלומים שלו בתחתוניו נחשפו באינטרנט וכפו בחירות מוקדמות במחוז שלו, הדמוקרטי באופן מסורתי ובעל אוכלוסייה יהודית גדולה.

אד קוץ', ראש העיר ניו יורק לשעבר ומוותיקי המפלגה הדמוקרטית, קרא לבוחרים להצביע הפעם לרפובליקאים, כדי להביע את מורת רוחם ממדיניות אובמה כלפי ישראל. המועמד הרפובליקאי, בוב טרנר, זכה בבחירות. הוסיפו לכך את הביקורת הדומה שהשמיעו המועמדים הבולטים של המפלגה הרפובליקאית לנשיאות, מיט רומני וריק פרי. רומני אמר כי ההצעה של אובמה שהמשא ומתן בין ישראל לפלסטינים יתבסס על "קווי 67'", היא בגדר "הפקרת ישראל".

הבית הלבן, המתכונן לבחירות שיתקיימו בנובמבר 2012, הבחין קרוב לוודאי בכל הדברים הללו. או שמא החליט אובמה לקרוא ספרי היסטוריה יהודית וציונית בזמן חופשתו במרת'ס ויניארד, כהכנה לנאומו באו"ם. בנאום הוא לא הזכיר את ההתנחלויות או את "קווי 67'", אלא הדגיש כי "ישראל מוקפת בשכנים שפתחו במלחמות חוזרות ונשנות נגדה", וכי "אזרחים ישראלים נהרגו מירי טילים על בתיהם וממחבלים מתאבדים באוטובוסים שלהם". "אלה הן העובדות", סיכם, "לא ניתן להכחישן".

הפעם, השמאל הישראלי לא אהב את נאום אובמה. הוא מן הסתם גם התאכזב לגלות שישראל אינה מבודדת לגמרי כפי שטען, וכי לא כל העולם נגדה. מי יודע אם מיקרונזיה המיתולוגית תומכת בעמדת ישראל? מה שאנחנו כן יודעים הוא שסטיוון הרפר, ראש ממשלת קנדה, שאינה מדינת עולם שלישי, הוא תומך איתן של ישראל. וגם דונלד טוסק, ראש ממשלת פולין, שלא רק שאינה מדינת עולם שלישית אלא היא גם הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, אינה מוכנה לתמוך באימוץ "קווי 67'" כבסיס למשא ומתן ישראלי-פלסטיני. והרשימה אינה נעצרת כאן.

ייתכן שמיקרונזיה היא זאת שסוגרת את רשימת המדינות המסרבות לחבור אל הגוש המוסלמי באו"ם בנושא הזה. לכן כל מי שניבא שצונאמי יכה בישראל - שיקום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו