המערכה עוד לפנינו

יהודה בן מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהודה בן מאיר

הנאום של הנשיא ברק אובמה בעצרת הכללית של האו"ם התקבל בישראל בתרועות צהלה. אכן מדובר בנאום ציוני, אמיץ, אמיתי ונכון. יש אף כאלה הטוענים שזה הנאום הטוב ביותר לישראל שנשא אי פעם נשיא אמריקאי בפורום של האו"ם. מעניין שמדובר בנשיא שזה יותר משנתיים מושמץ על ידי הימין הישראלי, לרבות שרים וחברי כנסת מהליכוד, ומוצג על ידיו כנשיא האמריקאי העוין ביותר לישראל.

ניתן להעריך שהפלסטינים צפויים לכישלון במועצת הביטחון, ולא רק בגלל הווטו האמריקאי. אם לא יהיו במועצת הביטחון תשעה קולות שיתמכו בקבלת פלסטין לאו"ם זאת תהיה מכה קשה בעבורם. קשה להיזכר במקרה שבו לא הצליחו הערבים לגייס רוב במועצת הביטחון. אולם גם אם ישיגו רוב של תשע או עשר מדינות שיתמכו בהצעה, אבל בצד ארה"ב עוד כמה מדינות מפתח לא יתמכו בה - זאת תיחשב לתבוסה פלסטינית.

למרות זאת, מי שסבור שבכך תמה המערכה והצונאמי התגלה כסערה תקופתית שחלפה - טועה ומטעה. מדובר רק בסיבוב הראשון במערכה ארוכה. הפלסטינים לא יוותרו על מדינה והעולם לא יוותר לישראל על מדינה פלסטינית - הלחץ רק ילך ויגבר ויחריף עם הזמן. הודעת הקוורטט, הכוללת לוחות זמנים וועידה במוסקווה היא רק הסנונית הראשונה. שר החוץ אמר שהוא חותם בשתי ידיים על נאום אובמה והימין צוהל ורוקד ברחובות. כנראה יש להם שמיעה סלקטיבית. אני שמעתי את נשיא ארה"ב מדגיש את מחויבותו הבלתי מסויגת להקמת מדינה פלסטינית ריבונות ועצמאית, על בסיס המתווה שהציג במאי השנה, קרי על בסיס קווי 1967.

נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, נאם באו"ם. אמנם הוא דיבר על שתי מדינות לאום, דבר חיובי מבחינת ישראל, אולם גם אמר במפורש שצרפת תומכת בהחלטה של העצרת הכללית, שתכיר בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה באו"ם, וגם זאת כשלב ביניים.

חוכמת המדינאות היא לא להסתנוור מהצלחה רגעית כי אם להבחין בתהליכים ארוכי טווח. כבר עתה אפשר לגזור מהמהלך הנוכחי - לא משנה איך יתפתח - שתי השלכות לעתיד, שאינן מבשרות טובות למדינת ישראל. ראשית, ארה"ב לא תהיה עוד המתווכת היחידה בסכסוך; מעתה ואילך תהיה השפעה משמעותית למדינות נוספות, כמו אירופה ורוסיה. שנית, התלות המוחלטת של ישראל בארה"ב הובהרה קבל עם ועולם. היום ברור, כי הגורם היחיד העומד בין ישראל להסדר כפוי, שהוא לרעתה, הוא ארה"ב ונשיאה.

מדינה פלסטינית תקום במוקדם או במאוחר. השאלה היא רק אם היא תקום בהסכם שיבטיח את האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל (הכרה במדינת לאום יהודית, ויתור על זכות השיבה וסידורי ביטחון) או שתקום בכפייה. התשובה בעיקרה תלויה במדיניות הישראלית.

הפלסטינים לא ניצחו בסיבוב הזה משום שנתפסו כסרבני משא ומתן. אסור לישראל להיתפס כסרבנית שלום. ישראל יכולה לנצח במערכה רק אם תוכיח שיש לה נכונות כנה ואמיתית לקבל מדינה פלסטינית ברחבי יש"ע בתנאים האמורים. לשם כך עליה להניח על השולחן הצעה ריאלית וסבירה - לרבות מפה המסמנת את גבולות הקבע וסידורי הביטחון. ויפה שעה אחת קודם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ