מה עם האתיופים?

ורד לי - צרובה
ורד לי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ורד לי - צרובה
ורד לי

הייתי בת 16 כשראיתי את ההפגנה המרגשת ביותר שאליה נחשפתי אי-פעם. זה היה בלונדון. נהר אדם מילא את הרחובות. אגודות פמיניסטיות, נזירים בודהיסטים, חסידי הארי קרישנה, הומוסקסואלים ולסביות, נשים וגברים שחורים ולבנים צעדו יחד ובידיהם שלטים שקראו, Free Nelson Mandela. זה היה מפגן לכידות מרהיב של כלל הארגונים החברתיים. צעדת המחאה השקטה היתה מלאת כבוד לאדם ולחירותו, חגיגה מפעימה של עושר אנושי, חברתי, פוליטי ותרבותי.

בישראל המחאה החברתית היא סקטוריאלית. הקבוצות השונות ממעטות לשלב ידיים. לאורך שנים ההפגנות בישראל מבטאות את זעקתה של הקבוצה המוחה, שחבריה חשים מקופחים. בקיץ האחרון התעוררה הסולידריות במלוא עוצמתה וגדשה את הרחוב הישראלי. באוהלי המחאה התאגדו מפגינים מקבוצות שונות ומאבקים מקצועיים מגוונים - של הרופאים, של המורים, של עובדי הקבלן - השתרגו זה בזה וזכו לחיבוק ציבורי ותקשורתי.

על רקע מפגן האחווה של הקיץ, מאכזב לראות שהקהילה האתיופית נותרה לבדה במלחמתה נגד הגזענות הישראלית. חבריה נשארו מחוץ לאוהל המחאה. מאז פתיחת שנת הלימודים מסרבת עיריית פתח תקוה לקלוט ילדים אתיופים במוסדות החינוך בעיר, בטענה שעד עתה נקלטו בהם די ילדים בני העדה. המאבק אינו חדש. הוא מתחדש מדי שנה באופן כמעט טקסי, רק שם העיר משתנה. בשנים האחרונות, כל אימת שהגזענות הישראלית הרימה את ראשה הקהילה האתיופית יצאה למאבק משפטי. גם השנה המאבק מועתק לזירה זו. עמותת טבקה הגישה עתירה לבג"ץ נגד שר החינוך ומשרדו ונגד עיריית פתח תקוה.

הסולידריות החברתית החדשה צריכה לבוא לביטוי גם בתמיכה במאבקם של הילדים האתיופים. מצבה של הקהילה האתיופית לא נקלט במכ"ם הצדק החברתי, אף על פי שזה הופעל הקיץ במלוא העוצמה. מאבקה הנוכחי של העדה אינו על מעמד, איכות חיים, דיור או אפילו רכישת גביע קוטג'. זהו מאבק שלקוח משיח אחר, בסיסי יותר, אוניוורסלי, שמתמקד בשוויון, זכויות אדם וצדק אנושי.

המאבק הזה צריך להטריד כל אזרח שילדיו לומדים במערכת החינוך. השמאל הישראלי הוכיח שהוא יודע להפגין נגד גירוש עובדים זרים או להביע סולידריות עם הפלסטינים בשייח ג'ראח. מדוע נדמה שיותר אופנתי לתמוך בפליטים, בעובדים זרים או בערבים, אבל ההזדהות עם ישראלים ממוצא אתיופי פופולרית פחות? מדוע האקטיביזם היצירתי של הפעילים החברתיים מתפוגג כש"האחר" הוא שחור ממוצא אתיופי?

אין להניח לקהילה האתיופית להפגין לבד מול הגזענות שחושפת את פניה. ראוי להצטרף למאבק שלה, שאין צודק ממנו. זהו מאבק על פניה המוסריות של החברה הישראלית והוא חייב להיות של כולנו. הוא נוגע ליסודות הצדק החברתי - זכותו של ילד שחור ללמוד עם ילד לבן ולזכות בהשכלה שוויונית. כל יום שחולף והילדים האתיופים יושבים בביתם הוא יום חשוך לדמוקרטיה הישראלית.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ