בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבעיה האמיתית

43תגובות

מה המסר העיקרי בתנועת המחאה? אומרים שזו מחאה נגד המצוקה של מעמד הביניים. זאת אמת, משום שמעמד הבינוני באמת נתון במצוקה, אך רק חצי אמת, משום שגם המעמד הנמוך נתון במצוקה, חמורה מזו של המעמד הבינוני. אם תפרוץ מחאה המונית של המעמד הנמוך, היא עלולה להיות קשה הרבה יותר. לכן, גם אם תיפתר הבעיה של המעמד הבינוני, עדיין לא תיפתר הבעיה של מדינת ישראל.

אומרים גם שזו מחאה נגד יוקר המחיה. גם זאת אמת, משום שיוקר המחיה בישראל באמת גבוה מאוד, ללא הצדקה, אך רק חצי אמת, משום שגם אם יוקר המחיה יירד, יהיה זה פתרון זמני. אפשר להניח שלאחר שוך הסערה יחזרו האינטרסים והלחצים של קבוצות הכוח, בפוליטיקה ובכלכלה, ויובילו את המחירים בחזרה למצב הקיים כיום.

הבעיה הבסיסית של החברה בישראל איננה מחיר הקוטג', ואף לא דיור בר-השגה. אלה רק ביטויים בולטים של הבעיה האמיתית - שיטת הממשל. המחירים הגבוהים הם תוצאה של שיטה שמעדיפה את אוצר המדינה על פני תושבי המדינה; שמתעלמת ממצוקות חברתיות; שמזלזלת בערכי השוויון והסולידריות ולכן גם מוותרת על צדק חברתי.

השיטה היא דמוקרטיה פורמלית בלבד: העם בוחר את נציגיו, אך אינו שותף לניהול המדינה. בין בחירות לבחירות, הכנסת והממשלה מנהלות את המדינה כמו שלטון, לא כמו נציגות. אין בשיטה דבר שמחייב את הנבחרים להקשיב לעם, ואין בה מה שיאפשר לעם להשפיע על השלטון. חבר הכנסת נאמן לסיעתו ואינו חייב בדין וחשבון לעם, ועובד הציבור אינו שואל מה העם רוצה משום שהוא יודע מה העם צריך. זאת ביורוקרטיה יותר מדמוקרטיה, וודאי שאין זו דמוקרטיה מהותית.

הנתק בין העם לשלטון בא לידי ביטוי בתנועת המחאה. לא שומעים אותנו, ולכן יצאנו לרחוב, צעקו הרבבות בהפגנות. לא סופרים אותנו, ולכן אנחנו ממלאים את הכיכר. וזה נכון. היום, לאחר ההפגנות, הממשלה אומרת: העם צודק, נדרש יותר צדק חברתי. אך אם זה כך, מדוע צריך היה להוציא רבבות לרחוב כדי להזיז את הממשלה? התשובה היא - בגלל השיטה. במשך שנים הממשלה לא הקשיבה, ואם הקשיבה לא החשיבה. הממשלה מתחשבת בקבוצות לחץ בפוליטיקה ובכלכלה, אך אינה מחשיבה את הרוב הדומם.

לכן חשוב שיימצאו דרכים לעם לבטא את רצונו, לא רק בבחירות. חשוב שהעם ירגיש כי איננו נשלט אלא הוא שותף לשלטון. לשם כך חשוב לפתח ולחזק את שיתוף הציבור בניהול המדינה באופן שוטף. שיתוף כזה עשוי להפוך דמוקרטיה פורמלית לדמוקרטיה מהותית יותר, ויש דרכים לעשות זאת. זה צריך להתחיל בשינוי שיטת הבחירות לכנסת לשיטה שתהפוך את חבר הכנסת לתלוי יותר בציבור - למשל באמצעות בחירות אזוריות. אפשר להמשיך בהגברת השקיפות במוסדות הציבוריים: כיום מוסדות ציבוריים נוטים לשמור בסוד מידע שקשור למילוי תפקידם, כאילו היה זה עסק פרטי, למרות שהמידע שייך לציבור ויש לשחררו לעיון ולביקורת.

חשוב גם להגביר את הדיווח הפומבי על החלטות ועל תוכניות, ולאפשר לציבור להביע את דעתו לפני אישורן. האינטרנט והפייסבוק, ששימשו את יוזמי המחאה החברתית כדי לגייס המונים להפגנות, יכולים לשמש את הממשלה כדי להקשיב לציבור ולמנוע את הצורך בהפגנה. חשוב גם לשתף נציגים של ארגונים אזרחיים בגופים מייעצים ואפילו בגופים מנהלים של הממשלה. הממשלה היא מונופול של כוח. כדי שכוח הממשלה ישרת כראוי את הציבור, צריך לחזק את שיתוף הציבור בניהול המדינה.

תנועת המחאה עדיין אינה מדברת על כך, אך תהיה זאת טעות אם תסתפק בדרישה להורדת יוקר המחיה. היא צריכה להעלות על סדר היום הציבורי גם את הדרישה לשינוי השיטה, ולפיתוח מנגנונים שיבטיחו השפעה ראויה לציבור בין בחירות לבחירות, ולא - כל שינוי במצב יהיה זמני בלבד.

מאמר זה הוא תמצית הרצאה שפרופ' זמיר נשא בטקס הענקת תארים באוניברסיטה הפתוחה בחודש ספטמבר

ליף בקונגרס החברתי הראשון. לפתח מנגנונים שיבטיחו השפעה ראויה לציבור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו