בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני חוק בוררות חובה

2תגובות

יש לקדם בברכה את הליכי החקיקה של הצעת חוק בוררות חובה, שהובאה לכנסת על ידי שר המשפטים, יעקב נאמן. בניגוד לאחרים, אני סבור שמדובר בהצעה טובה באופן עקרוני, שבשום פנים ואופן אין לראות בה "אסון" או "הפרטה" של מערכת השיפוט בישראל. למרבה הצער, מערכת השפיטה חדלה כבר מזמן לתפקד כראוי. אוזלת ידה הקשה במתן סעד מהיר ויעיל לאזרחי המדינה, וההימשכות הבלתי סבירה של ההליכים בבתי המשפט, מאלצות את המחוקק למצוא פתרונות אלטרנטיביים. למרות שמדובר בהצעת חוק מסורבלת למדי, המעוררת שאלות חוקתיות נכבדות ועלולה גם לגרום להימשכות ההליכים - אין לפסול אותה על הסף, ויש אף לקדמה.

אולם, לפני שהמדינה פונה לצעד כה קיצוני כמו חקיקת חוק בוררות חובה - שיש בו כדי לחייב בעלי דין להיזקק להליכי בוררות שלא מרצונם - מוטב לה לבדוק את עצמה: מדוע אין היא, כבעל דין ביותר מ-20% מהתיקים המתבררים בבתי המשפט, פונה ביוזמתה להליכי בוררות.

ב-12 בספטמבר 2009 הוציא היועץ המשפטי לממשלה אז, מני מזוז, הנחיה חדשה לפיה "המדינה רואה בבוררות, לצד מנגנוני יישוב סכסוכים נוספים, כלי לגיטימי וראוי, במקרים המתאימים, גם ליישוב סכסוכים של המדינה". בהמשך מפרט מזוז את השיקולים שיגרמו למדינה לפנות להליך הבוררות, ובאילו מקרים תימנע מכך: המדינה תסכים לפנות להליכי בוררות, בין היתר, כאשר מדובר בסכסוך אזרחי-עסקי; משיקולי יעילות; כאשר מדובר במערכת יחסים מתמשכת ותקינה, בדרך כלל, בין הצדדים; וכאשר יש חשיבות לפתרון מהיר של הסכסוך.

מאז ראתה הנחייתו של מזוז אור - לפני קרוב לשנתיים ימים - היא נהפכה לאות מתה. למרות מאמרים בכלי התקשורת ופניות לשר המשפטים וליועץ המשפטי החדש, יהודה וינשטיין (גם של כותב שורות אלה), אין המדינה פונה להליך הבוררות. הלכה למעשה, לא השתנה דבר מאז ביטול ההנחיה שאסרה על המדינה לפנות לבוררויות והוצאת ההנחיה החדשה על ידי מזוז.

ביום עיון שכותרתו "המדינה כצד לבוררות" - שנערך לפני כשנה על ידי המוסד הישראלי לבוררות עסקית בהשתתפות שופטים, עורכי דין מהמגזר הפרטי ופרקליטים בשירות המדינה - הוברר בעליל שההנחיה איננה מיושמת כלל, ואין שום גורם המנסה להפעילה: הפרקליטות איננה מזדרזת להציע שהמדינה תפנה לבוררות מיוזמתה; עורכי הדין נמנעים מלייעץ ללקוחותיהם לפנות להליכי בוררות עם המדינה, והשופטים עצמם - שבדרך כלל דוחקים בבעלי הדין לפנות להליכי בוררות או גישור - אינם נוקטים כל יוזמה בעניין כשמדובר במדינה כבעל דין.

אילו היתה המדינה מפנה אחוז קטן בלבד מהתיקים שהיא מתדיינת בהם בבתי המשפט להליך הבוררות, אין ספק שהדבר היה מביא להקלה משמעותית בעומס בבתי המשפט. לכן, לפני שאותה מדינה נכנסת להליכים סבוכים ומעוררי מחלוקת של חקיקת חוק בוררות חובה - אשר בהתחשב בקשיים שפורטו לעיל ואחרים, קיים ספק רציני באשר להצלחתו בסופו של דבר - מוטב לה לנסות ולמצוא פתרון, ולו חלקי, בחצר האחורית שלה: תתכבד ותפנה היא להליך הבוררות מרצון.

הכותב הוא שופט (בדימוס), ונשיא המוסד הישראלי לבוררות עסקית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו