בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשם הנכד

142תגובות

מאז התפרסמה הידיעה על החלטת בית המשפט, שהתירה ליורם קניוק להירשם כ"חסר דת", כלומר לבחור לעצמו זהות כרצונו בנימוק של כבוד האדם וחירותו - גועשים הטוקבקים, ועמודי הפייסבוק מתמלאים בתגובות נלהבות מ"יש אלוהים!" ועד "מחר אני רץ למשרד הפנים לשנות את הסטטוס שלי". האם, מבלי להתכוון לכך, ובלי להזדקק לאוהל, עומד קניוק, מהטובים שבסופרי ישראל, להקים תנועה אזרחית חדשה?

לכאורה, קניוק בסך הכל רצה להיקרא חסר דת, כמו נכדו שעל פי פסיקת הרבנים איננו יכול להיחשב ליהודי, משום שאמו איננה נחשבת ליהודייה. אבל מתוך שלא לשמה הגיע קניוק לשמה. הסיבה לכך שהחלטת בית המשפט מעוררת הד כזה בלבבותיהם של אנשים רבים כלל איננה קשורה לבעיות בדרך רישומם במשרד הפנים, או לזיקה שהם חשים או לא חשים לארון הספרים היהודי. אין לכך שום קשר לשאלה אם נמאס לנו או לא נמאס לנו להיות יהודים, ואם אנחנו מעדיפים אוכל כשר או טרף. בין המועמדים להצטרף לתנועה החדשה, שעדיין לא הוקמה, יש בוודאי גם כאלה שיש להם קשר עמוק מאוד למסורת ולתרבות היהודית, כמו קניוק למשל, שכל מי שקרא את ספריו יודע שהם ספוגים בתרבות היהודית לא פחות משהם תורמים לעושרה ולהתפתחותה.

סיפור חייו של קניוק, שגדל על ברכיו של ביאליק בעיר העברית הראשונה שהיתה אז עדיין לבנה, ולא השלים את לימודיו בתיכון חדש משום שהתגייס לפלמ"ח כדי להילחם בערבים ולהביא עולים למדינה היהודית, הוא סיפור החלום הציוני, התממשותו וכתישתו לרסיסים דקים בידי מי שרואים עצמם אחראים לצביונה היהודי של המדינה: פוליטיקאים הרותמים את הדת לצרכים קואליציוניים ולטובת פונקציונרים דתיים.

גם אצל מי שאינם מזדהים עם התחושה העולה מספריו של קניוק (מ"חימו מלך ירושלים" ועד "תש"ח" המופתי), שעל פיה מלחמת העצמאות היתה בעיקר בלגן אחד גדול, ואפילו בקרב אותם פלמ"חניקים שרואים אותה באור הרבה יותר הרואי; גם אצל אלה שרחוקים מאוד מעמדות פוסט-ציוניות ומכירים בצורך ובצדקת הקמתה של מדינה יהודית על אדמותיו של בני עם אחר - מתעוררת השאלה האם למען מדינה יהודית כזאת נערך כאן מרחץ הדמים הנמשך לאורך יותר מ-60 שנה.

עובדה. בפרק הזמן שחלף מהרגע שבו נודע לקניוק על החלטת השופט, בערב ראש השנה, ועד לרגע שבו התפרסמה הידיעה בעיתון, הספיקו כמה יהודים מצוינים בעיני עצמם, תושבי ההתנחלות ענתות, להדגים באיזו קלות אפשר להפוך את היהדות לאקדח טעון המכוון כלפי הגויים, כשיצאו לתגבר את שמחת החג בפוגרום שביצעו בפלסטינים ובפעילי השלום שבאו לעזרתם. גם השוטרים שבאו לעזרת המתנחלים, חלקם מתנחלים בעצמם, הדגימו יפה את העליונות הברוטלית שמאפשרת הגדרתם כיהודים במשרד הפנים, כלפי מי שהמלה "יהודי" אינה מופיעה אצלו במסמכים.

אבל גם לאנשים המעדיפים להתעלם מפשעי המלחמה הנעשים בשם צביונה היהודי של מדינתנו בשטחים הכבושים, יש סיבות טובות להתנער מרישומם כיהודים. ראשית, משום שביטול הרישום כיהודי במינהל האוכלוסין מקדם לכאורה את מימוש החלום בדבר הפרדת הדת מהמדינה. שנית, משום שבידי פוליטיקאים מהימין, כולל כאלה שאינם חשודים בדתיות-יתר, נהפכה היהדות לגזענות במובן הפשוט ביותר שלה. שלישית, ובעיקר, בגלל הזרות והמיאוס שמעוררים אצלנו מי שמינו את עצמם לנציגי היהדות, ובשל הסחיטה הכלכלית והכפייה הדתית שהם מפעילים עלינו.

ומה יקרה אם מאות אלפי אזרחים, אולי מיליונים, באמת ירוצו למשרד הפנים כדי להירשם כחסרי דת? האם ממדינה יהודית נהפוך למדינה חסרת דת, מדינה חילונית כאחת מהמדינות הנאורות שבה כולם, ללא הבדל דת ולאום, שווים זה לזה? הסכנה הממשית האורבת ליוזמה הזאת היא התורים הבלתי נסבלים במשרד הפנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו