בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים במיקרו

116תגובות

"טוב", ענה בוריס ילצין בבדיחה המפורסמת, כשביקשו ממנו לתאר את המצב של רוסיה במלה אחת. "לא טוב", ענה כשביקשו ממנו לתאר זאת בשתי מלים. זה, בתמצית, המצב של ישראל, ערב חזרת הכנסת מפגרה. במאקרו - הכל מצוין: נתוני האבטלה נמוכים, דירוג האשראי מעולה, מגדלים מפוארים מעטרים את קו הרקיע של תל אביב, והכל נראה נהדר ומעוצב.

במיקרו הכל הפוך. אזרחי המדינה מכל המגזרים והגילאים הולכים לאיבוד בין האותיות הקטנות בחשבונות הולכים ותופחים, תועים בנבכי מערכות לניתוב שיחות של משרדי הממשלה והתאגידים הגדולים, רבים מבני השכבות המוחלשות מחטטים בפחים, ומעמד הביניים תקוע בפקקים בדרך לעבודה וממנה, תוהה לאן נעלם כל שבשבילו עבד כל חייו.

"אדם חי בתהום שבין הגדול ללא גבול והקטן לאין קץ", אמר הפילוסוף פסקל ותיאר במדויק את הקונפליקט שבו נמצאת היום החברה הישראלית. מצד אחד האפשרויות הגדולות ללא גבול הגלומות בכלכלה הגלובלית - לקנות בזול, למכור ביוקר, לעשות אקזיט, להתמזג, למתג, למנף, להמר - השמים הם הגבול. ומול כל זה עומד האזרח הקטן, המורה, התוכניתן, הרופא ועובד העירייה, שמעולם לא חלם אפילו למזג משהו במשהו אחר, ולא רק שאין לו דבר למתג מלבד המשכנתה התופחת שלו, אלא שבשקט בשקט מאחורי גבו הפכו אותו עצמו למושא למינוף, להימור, למכירה בזול ולקנייה ביוקר.

לאן הולכת המחאה? הצטרפו לדיון בפייסבוק

באיחור נורא מבינים כעת הכל, שבחברה המקדשת את "השמים הם הגבול", התחתית היא הגיהנום. ואנחנו זועמים. מולנו עומדים כוהני דת השמים: בנימין נתניהו, יובל שטייניץ, סטנלי פישר ואחרים, מנופפים בדו"חות רבעוניים, בתחזיות צמיחה, בטבלאות השוואה, ומכריזים: על מה אתם מדברים? מצבנו מצוין! עוד רגע השמים ייפתחו וגשם ללא גבול יירד על כולם ויחלחל לכל נקיק. ממש עוד רגע, אך בינתיים מעלים את מחירי החשמל והדלק.

"את העובדה, שהאין סוף הגדול אובד לנו אנו מקבלים כגזירה מובנת מאליה", אמר הסופר מילן קונדרה על פסקל, "אבל על כך שנתנו לאין סוף השני, הקטן, לחלוף לידינו, נאשים את עצמנו עד סוף ימינו. חשבנו על אין סוף הכוכבים ולא שמנו לב לאין סופו של אבא".

רבים מאלה המתבשלים לאטם במיקרו של המציאות הכלכלית-החברתית הישראלית מתחילים להבין, שבעוד שהגדול ללא גבול לא יהיה לעולם בהישג ידם, הם ויתרו גם על עצמם, על ספרות ותרבות, על כמיהה לערכים, על זמן פנוי להרהורים, למשפחה, לידידים - כל הדברים שהופכים את השכיר והנישום לבני אדם ואת המעמדות השונים לעם. עם שמרגיש שהאפשרויות האינסופיות הגלומות בו, בעבודתו, במשפחתו, בערכיו, נהפכו ללא רלוונטיות.

דו"ח טרכטנברג, האמור להידון היום בכנסת, איננו דו"ח "חלקי" ולא "צעד ראשון בכיוון", אלא עוד נייר, שיתקמט וידהה ככל שיעבור בין ועדות הכנסת ובממשלה, עד שבמשך חמש שנותיו יתפורר בקלסר באיזה ארכיון. רק הכרזה של הממשלה על תקציב חברתי חדש, רק הצבעה עקרונית של חברי הכנסת, רק התנצלות היסטורית של אנשי המאקרו תהפוך את מצב ישראל מממש רע לטוב. באמת טוב.

הכותב הוא מיוזמי ומובילי מחאת האוהלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו