בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלום לטרכטנברג

51תגובות

קשה שלא לחייך בציניות מרירה לנוכח מפלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשביקש את אישור הממשלה להמלצות ועדת טרכטנברג - וכשל. אמנם על רקע ההצלחות המסחררות שנחל באחרונה - גייר את נשיא ארה"ב ברק אובמה ומיסמס (בינתיים) את ההכרה במדינה הפלסטינית, לא נכנע לטורקים, ועכשיו עושה שריר לאיראנים - מדובר במיני-כישלון, ובכל זאת, חבל.

טוב, לא חבל על ההמלצות. במיטבן, הן הציעו לממשלה ליישם חוקים ותקנות שהיא וקודמותיה אישרו מזמן (חוק חינוך חינם התקבל כבר ב-1985 ומאז הוא נדחה סדרתית בחוק ההסדרים, וההצעה להפחית 20 אגורות מהבלו התקבלה השנה). במרען, הן מזיקות למעמד הבינוני ולציבור העובדים (ביטוי הקסם "חשיפה ליבוא" חושף אדישות מובהקת לסכנת אבטלה). ועקרונית - הן לא סותרות את מדיניות נתניהו, זו שהביאה, לכאורה, להקמת הוועדה בעקבות המחאה.

אז על מי חבל? קצת על מנואל טרכטנברג, איש נחמד, ועל הממשלה, שהתבזתה כשלא אישרה את חוקי עצמה, והרבה על החברה הישראלית שחטפה עוד סנוקרת בפרצוף, כהוכחה ניצחת שהממשלה הזאת, ויותר ממנה העומד בראשה, לא רואה את המחאה ממטר. כאילו לא היתה לה שום משמעות. כאילו בכלל לא היתה.

ההתעלמות הזאת מוזרה. ייתכן שיצאו כאן לרחובות 400 אלף איש, שביחד עם טפם (והיו הרבה טף) מהווים כעשירית מאוכלוסיית המדינה, והממשלה לא שמעה ולא ראתה? ומשה כחלון וחברי מרכז הליכוד העומדים מאחוריו לא מבינים שהנתק הזה הופך במהירות לתהום פעורה, וכמו ב-1977, כשהציבור הצייתן שבחר מפא"י ומערך פעם אחר פעם קץ בהסתאבותם, משהו עשוי לערער גם את גוש הברזל של נתניהו-ליברמן-ש"ס?

כנראה שהם מבינים, אבל בינתיים משוכנעים שמה שהיה הוא שיהיה, ושרפיסות האופוזיציה החיוורת תחזיק אותם היטב בכיסאותיהם. אלא שמשהו בכל זאת השתנה הקיץ. וגם אם בימים אלה המחאה סמויה מן העין, היא קיימת. כזרם מעמקים. כמים שקטים השוחקים אבן. ניזונה מן העלבון והתסכול. מנסה בכל כוחה לפעול בדרכים לגיטימיות, ללחוץ על הפוליטיקאים. קושרת בריתות חוצות מפלגות ומחכה בסבלנות רבה.

ועל פני הקרקע, לאט לאט ובאין רואה, מתחילה גם המפה הפוליטית להיסדק. גושים מתחילים לנוע באי-נחת. פוליטיקאים מתחילים לשיר זמירות חברתיות. קצת מזייפים, אבל משתדלים. הפריימריס בעבודה היו סנונית ראשונה, המבשרת שהפרדיגמה הכלכלית-חברתית מתחילה להתהפך.

זהו תהליך אטי, אבל הוא יתחולל. אם יצליח, ייווצרו שיתופי פעולה וייצוגים חדשים ככל שיתקרבו הבחירות הבאות. אם ייכשל, תתפרץ ברחובות מחאה זועמת ואלימה. וזו, מובלת בידי אנשים שאין להם מה להפסיד ולא בידי צעירים מנומסים שרוצים להתקדם בחיים, עלולה להתנגש בעוצמה מסוכנת בתופעה אחרת, לא קשורה לכאורה, אך גם היא תוצאה ישירה של אטימותה הרת האסון של הממשלה.

מדובר בהתפרעות משוללת הרסן של קבוצות שצמחו על גבעות ההתנחלויות ובסביבתן. כבר מזמן נטשו נערי הגבעות, "תג מחיר", רבנים חרד"ליים קיצונים וחבורות צעירים שגדלו על ברכי תורתם המפוקפקת, את המאבק על האדמה. הבנייה הנמרצת בהתנחלויות מעידה על ניצחונם. עתה הם מנהלים - בצפת, בעכו, ביפו וברמת גן - את המערכה לכיבוש החברה הישראלית, במטרה לשנותה כצלמם וכדמותם.

נתניהו, שלא זיכה את מאות אלפי הישראלים שתבעו צדק חברתי בהתייחסות, כיבד בנוכחותו את סרבן החקירה הרב דב ליאור, ונאומיו בקונגרס ובאו"ם המחישו למתפרעים שהוא קשוב לגרסתם הכוחנית ושידרו לאזרחי ישראל הערבים זלזול בוטה. מי שחושב שכל אלה לא יתפוצצו לבסוף זה אל פני זה - אטום באמת. אפילו טרכטנברג כבר לא יסכים אז לשבת בראש ועדה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו