אוקטובר

ארי שביט
ארי שביט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ארי שביט
ארי שביט

אחרי ספטמבר בא אוקטובר. שקט. שלום על בית ישראל. ברק אובמה נשא נאום ציוני באו"ם, ומחמוד עבאס נשא נאום אנטישמי באו"ם, והכל בסדר. בנימין נתניהו הראה להם, והכניס להם, ונתניהו שוב הוכיח שהוא אחלה גבר. כך שכמו בערב יום הכיפורים ההוא כך גם בערב יום הכיפורים הזה: רגוע.

הגבולות שקטים, השטחים כבושים, הכוחות ערוכים. מחכים לטלפון מהפלסטינים אף על פי שיודעים שהטלפון לעולם לא יגיע. מעדיפים סטטוס קוו עם יצהר על פריצת דרך ללא יצהר. בונים בגילה, בונים בגושים, בונים מחוץ לגושים. מממשים את תוכנית האב של חנן פורת בלי הלהט המשיחי של פורת. אל תירא עבדי יעקב, אל תראה שחורות. לא אלמן ישראל. נצח ישראל לא ישקר.

בעיה קטנה אחת: ספטמבר הוא לא תאריך, ספטמבר הוא תהליך. והתהליך של ספטמבר עדיין בעיצומו. הסכנה של ספטמבר טרם חלפה. מה שהפלסטינים באמת רוצים הוא להגיע לבית המשפט הבינלאומי בהאג. כדי לעשות זאת הם עדיין מנסים את כוחם במועצת הביטחון. כדי לעשות זאת הם עתידים ללכת לעצרת הכללית של האו"ם. הכישלון הצפוי מראש במועצה, ישפר את סיכוייהם בעצרת ולאחר העצרת.

כך שבסוף השנה האזרחית הזאת או בתחילת השנה האזרחית הבאה, עלול להיווצר בפלסטין מצב מדיני-משפטי חדש. העיקרון המארגן של תהליך השלום יחדל לארגן. שמונה-עשרה השנים של מתווה אוסלו יגיעו אל קצן. הישראלים והפלסטינים ייקלעו להתנגשות מדינית ומשפטית חזיתית. במוקדם או במאוחר, ההתנגשות תהדהד בכיכר תחריר. אולי כבר יהיה אביב ואולי אפילו קיץ - אבל ספטמבר בוא יבוא. ספטמבר יכה בנו בכל כוחו.

בעיה קטנה שנייה: החמאס. קיתונות של ביקורת נשפכו על מבצע עופרת יצוקה, אבל מבצע עופרת יצוקה ייצב את הדרום. הוא העניק לעוטף עזה 33 חודשים של כמעט שקט. אלא שהבעיה שמעבר לשקט עודנה שם. הבעיה שמעבר לשקט מתעצמת מחודש לחודש. כלי נשק חדישים מוברחים מלוב לעזה. כלי נשק חדישים זורמים לעזה דרך הכאוס של סיני. הברית המצרית-הישראלית שהכילה את החמאס כבר אינה מכילה את החמאס. כך שבכל יום שחולף העוצמה היחסית של החמאס עולה. בכל יום שחולף ההרתעה של עופרת יצוקה נמסה.

לחמאסטאן יש היום יכולת שלא היתה לה בעבר: לערער את היציבות במזרח התיכון. היום חמאסטאן אינה מעוניינת לממש את היכולת החדשה; היא ממתינה לתוצאות ההצבעה באו"ם ולתוצאות הבחירות במצרים. היא מאפשרת לספטמבר הפלסטיני ולאביב המצרי למצות את עצמם. ואולם אחרי שהערפל המדיני והפוליטי יתפזר, תעמוד ישראל לפני מצב חדש גם בדרום. מצב שבו כל פעולה תקיפה נגד האחים המוסלמים של עזה עלולה לקומם את האחים המוסלמים של איסטנבול וקהיר.

בעיה קטנה שלישית: העולם הערבי החדש יציב כמו ניטרוגליצרין. שום צבא אינו מאיים באופן ישיר על ישראל, אך כל תקרית גבול עלולה להיהפך למשבר דרמטי עם ישראל. לכן ישראל זקוקה יותר מתמיד ליכולת להפעיל כוח. אבל במצב הלגיטימיות הנוכחי שלה, ישראל אינה יכולה להפעיל כוח. בלא כיפת ברזל מדינית, מצבה האסטרטגי חמור.

שלוש הבעיות הקטנות היו אמורות לפקוח עיניים בירושלים. המצב הרגיש בגדה המערבית, ברצועת עזה ובעולם הערבי היה אמור להביא להתפכחות. ההנהגה הישראלית היתה אמורה להבין, שכדי להבטיח את הביטחון הלאומי עליה לצאת ביוזמה ישראלית. אבל כמו בערב יום הכיפורים ההוא כך גם בערב יום הכיפורים הזה: רגוע. הגבולות שקטים, השטחים כבושים, הכוחות ערוכים. מחכים לטלפון מהפלסטינים, שלא יבוא. אל תירא עבדי יעקב, אל תראה שחורות. לא אלמן ישראל. נצח ישראל. שלום על בית ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ