בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חנן פורת - איש האור

152תגובות

ביום השביעי למלחמת ששת הימים קרא יצחק טבנקין, המנהיג הנערץ של הקיבוץ המאוחד, להקים מיד 100 קיבוצים בחבלי ארץ ישראל המשוחררים. אנשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, שקמה ביום השמיני, החרו החזיקו אחריו. נתן אלתרמן, אליעזר ליבנה, משה שמיר, בני מרש"ק, יגאל אלון (שרשמית לא השתייך, אך תמך בהמרצה ובמעשה) - ורבים אחרים מאנשי הרוח והמעשה של תנועת העבודה לגוניה - קראו לעם ולממשלה לא להחמיץ את גודל השעה. אך למרות משק כנפי ההיסטוריה, מעטים נענו. במפרשי מחנה ארץ ישראל העובדת דעכה רוח ההגשמה.

היא כן נשבה באוהלי מחנה תורה ועבודה. חנן פורת, אז כבן 24, התייצב, בראש חבריו יתומי כפר עציון, ותבע: הביתה. ולממשלת לוי אשכול, המהססת והאמביוולנטית, לא נותרה ברירה אלא להשיב בנים לגבולם. מעשה זה, וההילה של לוחם לשחרור ירושלים, הפכו את פורת למושא הערצה. בפתיחת ועידה חגיגית של המפד"ל, אז מפלגה משמעותית בנוף הפוליטי הישראלי, הוזמן פורת לבמה. כל באי בנייני האומה קמו, הריעו וליוו במחיאות כפיים את יפה הבלורית והתואר.

לאחר מלחמת יום הכיפורים שררה במדינה אווירת נכאים. ואז, "במטרה לרומם את רוח העם", התייצבו פורת, הרב משה לוינגר, בני קצובר, מנחם פליקס וחבריהם וקראו, בלשון תנועת העבודה, "הננו ועלינו". צעירי הציונות הדתית, ובראשם פורת הכריזמטי והסוחף, נטלו לידם, באין אחרים שיישאו אותו, את לפיד האופטימיות וההגשמה.

אנשים לא מעטים הטביעו את חותמם, לטוב ולמוטב, על ההיסטוריה של המדינה. אלה היו בעיקר אנשים, שבלא הסמכות והכוח שהעניקו להם תפקידיהם, ספק אם היו ממנפים מעשים היסטוריים. חנן פורת היה אחד הבודדים, אולי הבודד, שבכוח אישיותו בלבד - בלא שנשא בשום תפקיד, תואר, או מקור סמכות אחר - סחף אחריו אלפים, שעזבו את בתיהם, את עיסוקיהם ולימודיהם ושינו באופן קיצוני את מהלך חייהם (רק לאחר מכן, בתום עידן התום והכריזמה של מפעל ההתנחלות, היה לחבר כנסת). אלפים אלה חוללו שינויים מהפכניים במדינה, ולא רק בתחום הגיאוגרפי-ההתיישבותי.

אחרי דוד בן גוריון, שקרא לנוער ליישב את הנגב - וליווה את קריאתו בדוגמה אישית - הלכו מאות. אחרי פורת נהרו אלפים. לא היה כדבר הזה, אפילו מקצת מזה, בתולדות המדינה.

חנן, שנהג לקדם כל אדם ב"ברכה ואור", ניחן במאור פנים כובש, ביושר אישי וציבורי, באוצרות עצומים של ידע תורני וכללי ובאיכויות מנהיגויות נדירות. רק אחת, אגו ותאוות שלטון, היתה ממנו והלאה. לכן פנה, לאחר כהונתו בכנסת, להוראה, לכתיבה ולעיסוק בצדקה.

למפעל ההתנחלות של גוש אמונים היו אפקטים נלווים, חשובים לא פחות מהשינוי שחולל במפה האידיאולוגית, הגיאוגרפית והפוליטית: הוא העניק לציבור הדתי, בעיקר לנוער, גאווה ותחושת השתייכות למחנה מוביל; מחנה שהוא שותף מלא בבניין הארץ, בביצור הביטחון, בתרומתו לכלכלה, לחינוך, לייזום עלייה וקליטתה ולנצירת האופי היהודי והציוני של המדינה.

מעט מאוד אנשים, אם בכלל, זכו לחולל מפעל היסטורי, גם אם שנוי במחלוקת, ששורשיו כה עמוקים וחיוניותו, למרות המשברים שפקדוהו, לא פגה. חנן פורת זכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו