הרוב אומר למיעוט: אתם לא

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

חגיגה גדולה. גם יורם קניוק, לא רק נכדו, ולא רק המוני מהגרים מברית המועצות לשעבר יוגדר מעכשיו על דרך השלילה: חסר דת. הנה כך השלם מוגדר מחדש: כולנו יהודים על פי דתנו, חוץ מקניוק, נכדו והמהגרים מברית המועצות, שזכו לזיהוי יהודי אצל שליחי הסוכנות והפסידו אותו אצל הרבנות הראשית, הלא היא המחלקה לזיהוי יהודי.

ובכל זאת, החגיגה סביב האירוע הכמעט-חוקתי הזה נראית קצת כמו מסיבת אלכוהול של תיכוניסטים - משתכרים בשלוק הראשון, ומקיאים.

מדוע בכלל לרשום דת? איפה עוד רושמים דת במרשם האוכלוסין? באיזו דמוקרטיה מופיעה ברשומות דתו של אדם? החוגגים החילונים אומרים בזעם מלא סיפוק: "רק באיראן", שהרי באמצעות ההשוואה עם איראן אנחנו מצטרפים מיד למערב, ממש כמו שבאמצעות הלעג לחרדים נהפכים אצלנו ל"מודרניים"; אבל באמת ישראל איננה מדינת הלכה.

האמת קשה יותר לעיכול. מתחילה נרשמה הדת לצורך זיהוי לאומי, שום קשר לדת. כיוון שסעיף הלאום יצר "בעיות חוקתיות", חששה המדינה להניח את אזרחיה בלי זיהוי. וכך הטילו על הרבנות הראשית להיות המזהה: יהודים, ומי שאינם יהודים הם מוסלמים, או נוצרים או דרוזים.

אל דאגה: השב"כ והמשטרה משלימים את החסר, ואם יש בלבול בין נוצרי מקייב המוכר נקניק חזיר בנתניה לבין נוצרי מיפיע העובד בחזירייה של אחד מקיבוצי העמק, אין לאזרח המוטרד מקום לדאגה. הכל רשום במפורש, ובלי מכבסת מלים. לא רק במחשכי השב"כ ובקודים של המשטרה. אפילו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המספקת לציבור נתונים דמוגרפיים מדי שנה על מספר התינוקות הערבים והתינוקות היהודים שנולדו, אפילו היא ייצרה קטיגוריה של "נוצרים שאינם ערבים".

ללמד, כי למדינה חשוב פחות אם אתה קתולי ממעיליה, או אורתודוקסי מלוד, או פרוטסטנטי מרנה, או פרבוסלבי מאשדוד; חשוב לפני הכל אם מדובר בערבי, או במי שיכול להסתפח לרוב השליט, כלומר הנוצרי מקייב, בלי קשר לשפתו, לתרבותו. הגדרה בדרך השלילה: הוא לא ערבי.

את המוסדות הממלכתיים של הדת המציאה הציונות בעת המדינה שבדרך, כאשר ייבאה את הרב קוק כדי להתחרות ברב זוננפלד. אבל לרבנות לא היה שום קשר להלכה משום שמעולם לא היו ליהודים מוסדות מרכזיים להלכה. לכן הרבנות בכלל אינה קובעת הלכה. מאז קום המדינה היא עסוקה רק בזיהוי לאומי.

עכשיו יש לשאול את החוגגים בשמחת קניוק: האם מדינה יהודית תוכל להיות "יהודית" - הניחו רגע לבת הזוג שלה, "דמוקרטית", בצמד המופרע הזה - בלא המוסדות המזהים: רבנות, משטרה, שב"כ?

האם הצורך האנטי דמוקרטי להבדיל, כדי להפלות מעצם הגדרת ההבדלה בין יהודים לערבים, אינו המקור לחשיבות העצומה של "סעיף הדת"? בוודאי.

דומה כאילו הרוב הגדול של החוגגים את הצלחת קניוק מוכן להסתפק במועט, מין דריכה על הכובע של הדתיים. שוב דפקנו אותם. אבל העיקר הוא, שנותרנו עם תפארת הלאומנות עצמה: מדינה המוגדרת על פי לאומיות הרוב מודיעה למיעוט מדי בוקר: אתם לא.