בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שיום כיפור אחד עושה

101תגובות

העבודה שבלב קלה מדי, אמנות התשובה זולה מדי. יום כיפורים אחד ילבין עבירות של שנה שלמה שהאדימו כשני; בגדי צחור ונעלי בד יעלימו כתמים שחורים ורגל גסה. אותם בני אדם שבראו את אלוהים בצלמם, הם שהמציאו את מנגנוני החיטוי וההתחטאות, ושיכללו אותם לצורכיהם.

מבעוד בוקר, נתעלל קצת בתרנגול - הוא כפרתנו - תמיד נוח לשלוח מישהו אחר לעזאזל במקומנו. מכונת הכביסה האוטומטית פועלת, לתוכה משלשלים מטבעות של כסף קטן לצדקה, שמעבירה את רוע הגזרה. זאת הצדקה שמחליפה צדק - 364 ימי עוולה מסתכמים ביום של נדבה. כך קמות להן עמותות החסר והחסד, שפוטרות ממשלות בלא-כלום; שמעמיקות מצוקה במקום לשרש אותה. אלוהים יוצא מהמכונה, לפעמים, כדי להציל ברגע האחרון, גם אנשים יוצאים ממנה כדי להינצל לפני נעילת שער, יוצאים כמו חדשים.

כל המנגנונים והגינונים מכוונים להיטהרות בזק. עוד מעט נאכל את הסעודה המפסקת, שמבדילה בין החול לצום הגדול. אמנם מוסלמים אדוקים צמים חודש שלם, אך יהודים מאמינים ממצים את הרעיון ביום עינוי אחד מרוכז.

האם כדי לעשות את חשבונה זקוקה הנפש המתעטפת לסיגוף הגוף? האם אינה מסוגלת להתענות בכוחות עצמה, במרתפים העמוקים שלה, ובלי להיעזר בחדרי בטן ריקים ומקרקרים? האם רעב הוא רק לאוכל ולא לשאר תוספי חיזוק? האם לא הגיע הזמן לתענית מיוחדת, שבה נתנזר ממזון רוחני קלוקל?

אין סוף למטלות, היום הקדוש קצר, המלאכה הנקייה מרובה ואסור שתשאיר עקבות: חמש פעמים נתפלל, ולא נסתפק במניין התפילות הרגיל. העיניים יתגלגלו נון-סטופ במאמץ לאתר פיסת שמים פנויה - כל העמדות תפוסות, שם למעלה, מחמת עומס של פניות דחופות. מה נעשה לישועתנו-כהרף-עין ולא עשינו - לא התרחצנו, לא התבשמנו, אפילו למיטה ולתשמישיה לא קרבנו. מה עוד תבקשי מאתנו תשובה.

עבירות שבין אדם לאלוהיו, שבין אדם לחברו - הכל יודעים את ההבדל, ואיש אינו יודע באמת: האם ניתן לזהות עבירה בעיני שמים, שהיא מצווה בעיני כל הארץ, ולהיפך? לא ברור ממי בעצם מבקשים סליחה, ומיהו זה שמוסמך למחול.

האם על מדיניות ענייה ממעש, שדנה אלפי-אלפים לעוני ולמחסור, האם עליה צריך מישהו לבקש סליחה ממישהו? האם על חינוך לבערות, שאינו נזהר בבני עניים, האם עליו מתחייבת מחילה? ומה החובה המוטלת על מי שהספיק לשכוח את גרותו בארץ מצרים, וסיגל לעצמו מנהגים פרעוניים? האם תרנגול לבדו אשם, ולאחר שנסובב אותו מעל ראשנו, נוכל לשוב לחיים טובים, רק כדי להמשיך במעשים רעים?

כבר אכלנו ושתינו, כי מי יודע מתי נמות, ועוד לפני שקיעת החמה - נתכנס בבית הכנסת ונפתח בתפילת "כל נדרי". נתחרט על הנדרים והאסרים והשבועות שלנו - בדיעבד ולמפרע - נבטל ונתיר אותם. ומחר נסיים ב"נעילה", ופתאום נרגיש קלים וטהורים כל כך, יצאנו ידי כל חובותינו; איזו הרגשה נפלאה, כמו לרכוב על אופניים בכבישים ריקים. מה ששעון חורף ויום סבל מקוצר עושים לבן אדם.

עכשיו אנחנו ערוכים ומזומנים להתלכלך מחדש עד יום הכיפורים הבא. זה קסמו של מעגל החיים שסובב-הולך ושב, זה היופי במחזוריות הטבע האנושי. ובגינוי כללי לשורפי מסגדים, ובתפילה לשובו של גלעד - נזוכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו