בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם השכל בחופש

122תגובות

משהו לא טוב קורה לנו בתקופת החגים. לא רק שעבודה היא לא עבודה, לא רק שלא ברור מה פתוח ומה סגור ואם השעון מראה קיץ או חורף - גם השכל הממלכתי יוצא לחופש.

צריך ריקנות מוחית כדי להגיע למצב של אובדן אמון והבעת אכזבה מראש הממשלה שלנו מצד הקנצלרית אנגלה מרקל - המנהיגה היחידה באירופה, אם לא בעולם, שמתייחסת אלינו בהבנה ובסימפטיה.

הקש האחרון שהקפיץ את מרקל היה אישור התוכנית לבניית 1,100 דירות בשכונת גילה בירושלים. כל הסבריו של ביבי, שגילה היא חלק מירושלים העברית, נראו כהתגרות שגרמה לאיבוד הידידה האחרונה של ישראל באירופה.

מדושן עונג מהאנגלית האמריקאית שלו, ביבי גם נואם וגם מרשה לעצמו לסובב את העולם על אצבעו הקטנה, בשתיקתו. טלו למשל את מה שקורה בין הקונגרס לבין הנשיא אובמה בנושא הסיוע הכספי לרשות הפלסטינית. בקונגרס מתגבשת מגמה לקצץ בסיוע לפלסטינים, בעוד אנו שותקים ואולי אפילו מזינים את המגמה הזאת, שהוגדרה על ידי משקיף פוליטי כטמטום. סלאם פיאד הוא האיש הכי חיובי ברשות. אילו השכל היה פועל, ישראל היתה צריכה להיאבק נגד הקיצוץ. אין לה אינטרס שלא יהיה לרשות כסף לשלם לשירותי הביטחון שלה.

בהופעה בכנס שנערך השבוע אמר מאיר דגן, שבמצב הנוכחי אין איום צבאי על ישראל. גם שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה שביקר בישראל, היה בדעה דומה. ולא אופתע אם בפגישותיו פה הזהיר אותנו מפעולה צבאית נגד איראן. אך מעל לכל הטיף בעניין חשיבותו של הסדר ישראלי-פלסטיני, באמצעות הידברות ויצירת אווירה מתאימה.

במצב הדרמטי השורר באזור קשה מאוד לחזות את העתיד. בסוף ינואר השנה, חזה ראש אמ"ן, אביב כוכבי, בוועדת חוץ וביטחון שאין חשש ליציבות שלטון מובארק, משום שהאחים המוסלמים אינם מאורגנים דיים כדי לתפוס את השלטון. דרך קצרה מאוד עברה מאז התחזית הזאת ועד למראה של מובארק כבול במיטה בכלוב. ישראל מבודדת מדי באזור, ואין איש המבין לאן ולמה חותרים נתניהו וממשלתו. מעל לכל ברור, שאין לישראל עניין ליצור אויבים חדשים. לא בשטחים ולא בישראל עצמה.

לא ברור אם שריפת המסגד בטובא זנגריה זיעזעה את המדינה. יש גורמים בארץ המאשימים את ביבי, שהתיר את דמם של הערבים בעקבות החקיקה האנטי ערבית בכנסת. זה מתחיל ב"תגי מחיר" ונגמר בשריפת מסגד.

בתוך מזרח תיכון מבעבע, הדבר האחרון שהיה צריך לקרות לנו הוא העמקת הקרע עם טורקיה, שאינו באינטרס שלנו ולא באינטרס האמריקאי. במו"מ שהתנהל בשעתו בהשתתפות המשפטן יוסף צ'חנובר היינו די קרובים ל"סולחה", אילו הסכמנו להביע צער על המתקפה ולהעניק פיצויים וולונטריים למשפחות ההרוגים, ועוד כהנה וכהנה. אך ביבי נבהל וחזר בו. "הכבוד הפולני" היה מאז ומתמיד נכס צאן ברזל של התנועה הרוויזיוניסטית, יעלה כמה שיעלה. היהירות שלנו היא שדחפה בעל ברית בכוח לצד הרעים.

במסגרת יציאתו של השכל היהודי לחופשה בחגים, קשה שלא לשים לב לאיוולת של דחיית דו"ח טרכטנברג על ידי הממשלה. סילבן שלום, ממובילי ההצבעה נגד הדו"ח בנימוק שהוא לא כלי אשקוקי ולא "פיון" של ביבי, טען גם שהדו"ח לא פותר את בעיות הפריפריה; טענה שמוכיחה שהוא לא הבין בדיוק על מה היתה ההתקוממות ההמונית. ועדת טרכנברג לא באה לפתור את הבעיות של האנשים שלא גומרים את השבוע, אלא את הבעיות של האנשים שלא גומרים את החודש.

המלך לואי ה-16 היה בתהליך טיפוח ציפורניים על ידי מניקוריסט כששמע קולות מפגינים. "האם זה מרד?" שאל את המניקוריסט. תשובתו היתה: "זה לא מרד, הוד מלכותו, זו מהפכה". אכן, מנהיגים לא מעטים לא ראו את סופם המתקרב.

מי שחושב שפינוי המאהלים גמר את ההתקוממות, טועה. כשהחגים יסתיימו, והשכל הציבורי ישוב מחופשתו, ביבי פול ייפול. זו שאלה של זמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו