בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה רצה סאדאת

44תגובות

כשמתלבטים בישראל אם לצאת למלחמה מיותרת ונמהרת נגד איראן, ראוי ללמוד היטב את המקרה האומלל של 1973 משתי זוויות - הפנימית והאמריקאית.

מערכת קבלת ההחלטות סבלה מליקויים בסיסיים. חיוני לקרוא את "הסדיר יבלום?" ספרו של האלוף במילואים עמנואל סקל על חזית הדרום, שם לחם כמג"ד נחוש ומצטיין. זה כתב-אישום חריף ומשכנע נגד גולדה מאיר ומשה דיין, הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר, אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ומפקד אוגדה 252 אלברט מנדלר. אבל בחלק המדיני של מסקנותיו טועה סקל וצדקו גולדה ודיין: אילו המרתה ישראל את פי וושינגטון ותקפה ראשונה, היתה משרתת את מטרתו של אנואר סאדאת.

ב-1973, לא בפעם האחרונה, היו ראש הממשלה ושר הביטחון נעולים על קו נוקשה והסתירו מידע גורלי על השיחות עם וושינגטון מראש אמ"ן ומהרמטכ"ל, באופן שפגע ביכולתם להעריך ולהיערך, איש-איש כאחריותו. אותו דיין שהסתיר אצל גולדה מאלי זעירא ומדדו את תוכן המגעים עם הנרי קיסינג'ר, חזר בתפקיד שר החוץ של מנחם בגין והעלים את המגעים עם סאדאת משלמה גזית וממוטה גור. בתהליך אוסלו נהג כך יצחק רבין בראש אמ"ן אורי שגיא וברמטכ"ל אהוד ברק.

בהעדר נתונים מרכזיים, ביטא גור ב-1977 חשש פומבי מפני הונאה נוספת של סאדאת, הפעם בהודעתו על מסעו לירושלים. זה, כשלעצמו, מובן ונסלח, אבל ההתייחסות ל"הונאה" שיקפה שגיאה מקובלת ומושרשת עד היום בפענוח אירועי 73'. סאדאת הפעיל תוכנית הנעה ולא הונאה - הנעת וושינגטון, שתניע את ישראל, בדיבורים אם אפשר, באש אם צריך, למשא ומתן על הסדר קבע שיחזיר למצרים את סיני.

זו היתה אמת גלויה, תכופה וקולנית עד כדי פיהוק. מתחתיה אמנם פעלה בספטמבר-אוקטובר הטעיה מערכתית, להסתרת תאריך המתקפה שקבעו מצרים וסוריה; אבל הנסיבות התמוהות של העיתוי שקבע אשרף מרוואן לפגישתו עם ראש המוסד צבי זמיר, חצי יממה לפני הפתיחה באש, מרמזות שסאדאת היה מתוחכם עוד יותר וכי הוא שהעביר לגולדה, בערוץ מרוואן-זמיר, את ההתרעה. זה היה, בראייתו, מאוחר מדי לסיכול המהלך הצבאי שנועד לשבור את הקיפאון המדיני, אך עדיין בעוד מועד לפתות את ישראל לפעול כמקובל אצלה, לפי דגם 1956 ו-1967, ולהלום ראשונה.

מהלומה ישראלית על בסיסי חיל האוויר שלו, שהוכנסו לכוננות ספיגה, היתה משחקת לידי סאדאת. צבאית, היא לא היתה משבשת מדי את מבצע הצליחה, שהעליונות האווירית מעליו הושגה בטילי קרקע-אוויר ולא במטוסים. בזירה החשובה יותר, המדינית, היא היתה מציגה את ישראל כתוקפנית וממריצה את ממשל ניקסון להתניע ואולי אף לכפות הסדר - בחזרה לקווי 5 ביוני, ולא לאלה של 6 באוקטובר, כפי שקיוו תמימים בצה"ל.

גולדה ודיין ידעו שישראל תיענש, במלחמה ובשלום, אם תפר את התחייבותה שלא להלום ראשונה. סאדאת חידש את המגע החשאי עם קיסינג'ר כבר ביום השני של המלחמה. מבחינתו, המלחמה היתה יכולה להסתיים אז. ההישג הצבאי נקבע בעצם הצליחה והמאחז ממזרח לתעלה; רוחבו וחוזקו היו פחות חשובים. אילו הסכימה לכך ישראל, היו נחסכים אלפי קורבנות.

למלחמה חסרת צידוק קיומי מיידי אסור לישראל לצאת ללא היתר של ארצות הברית. שר ההגנה ליאון פאנטה, שביקר בתל אביב כדי לתבוע פומבית תיאום של הפעילות בגזרת איראן, נהג כהורה אמריקאי המודיע לבנו שקבלת המכונית המשפחתית לבילויי סוף השבוע מותנית ב"תיאום".

בנוסף, מנקרת המחשבה, שמא עלי חמינאי למד מסאדאת ומפתה את ישראל לתקוף באיראן, כדי להגיב צבאית, להרוויח תעמולתית ולקדם את מטרותיו האסטרטגיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו