בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאור פנים כובש

14תגובות

ניתן להבין מדוע נחמץ לבם של ישראלים ותיקים מכל הזרמים והסיעות עם מותו של חנן פורת בשבוע שעבר. אפילו יוסי שריד, בן דורי פחות או יותר, הזיל דמעות חמות, ולדעתי כנות, שכן נפל דבר בישראל. פורת לא היה סתם מתנחל, אלא אחד המחוללים המובהקים של המפעל הממאיר שמבעת אותנו, מסכן את עצם קיומנו ומאיים גם על הדורות הבאים. אבל הוא היה גם אדם מעניין, וכבר מזמן השגחנו בתופעה המרתקת של סולידריות הדדית ידועה בין ישראלים מהזן המוביל בחברה שלנו לבין חבריהם למעמד, גם אם לא לדעות הפוליטיות. צפינו בהלוויה הגדולה, קראנו ושמענו הספדים דביקים בכל כלי התקשורת, והעדפנו לשמור על זכות השתיקה. הכבוד לנפטרים טבוע בנו עמוק, לפורת היו 11 ילדים והמון מעריצים. אפילו כעת קשה גם לכותב כמוני לבוא חשבון אתו.

רק החשש מפולחן אישיות סביב איש כזה מניע אותי, בעיקר אחרי שישראל הראל ("הארץ", 6.10) קשר לו כתרים ואף הגדיר אותו כ"איש האור". מבלי משים, שירבב ידידי הראל את המשפט "חנן... ניחן במאור פנים כובש". אכן, המבט המוזר שלו, שהתלווה לעתים לסוג של חיוך, גויס אף הוא למען הכיבוש. מאור הפנים הכובש של פורת רק הסווה את מחויבותו למפעל מנשל, לעתים רצחני ותמיד חף מכל רגש אנושי אמיתי כלפי המדוכאים והמנושלים.

הראל מתאר בתום לב "כובש" כיצד הנהיג פורת את האונס הקולקטיבי של "ממשלת לוי אשכול, המהססת והאמביוולנטית, שלא נותרה לה ברירה אלא להשיב בנים לגבולם". אכן, לאומנים ושוחרי ההתפשטות הטריטוריאלית ניצלו את החולשה של תנועת העבודה, את היסוד האידיאולוגי הלאומני שהיה טמון בה. כפי שהראל טוען, ובצדק, פורת היה שלוחם של יצחק טבנקין ונתן אלתרמן. חבל שיורשיהם לא עשו חשבון נפש בנושא עד עצם היום הזה. אם הגדרתי את שלי יחימוביץ' כ"יתומת טבנקין", מסתבר שגם פורת המנוח היה כזה. הארץ זרועה יתומים כאלה, חיים ומתים, מרחבעם זאבי ועד אליקים העצני.

ואיך ניתן להתעלם, דווקא היום, מהתנהגותו של פורת מיד אחרי שברוך גולדשטיין טבח עשרות מתפללים פלסטינים במערת המכפלה וכוחות הביטחון טבחו רבים אחרים? פורת חגג את פורים בגלוי, בעוד הוא מפגין אדישות תהומית לגורלם של הקורבנות.

אני משוכנע שיש המון בני אדם שמבכים את פורת בכל לבם, ולא עולה על דעתי להתקלס בהם עכשיו. אבל לא הייתי מציג אדם כזה כאיש אור. גוונים של אפור ושחור קיימים אצל כל אדם, ובוודאי שהם דומיננטיים מאוד באישיות שגרמה לכל כך הרבה נזקים ביטחוניים, רעיוניים וחינוכיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו