בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבר לא עם סגולה

199תגובות

אתמול שוב קראו בבתי הכנסת את תפילת שבע, "אתה בחרתנו מכל העמים" שוב נשמע בכל קצות הארץ. הרעיון שאנחנו עם סגולה שוב זכה לביטוי מפורש, כפי שזה קורה תכופות בתפילה ובתורה, לא רק ביום הכיפורים.

אבל המחשבה שאנחנו בני העם הנבחר בה"א הידיעה נטועה עמוק הרבה יותר. לא רק במסורת היהודית ובשומריה - גם ישראל המודרנית והחילונית-כביכול מאמינה בה בכל נימי נפשה. אין עוד הרבה רעיונות יהודיים עתיקים, שנטועים כה עמוק בהוויה הישראלית העכשווית כמו המחשבה שמותר "עם ישראל", יהא פירושו אשר יהא, על כל עם אחר. אם תגרדו תחת עורו של כל ישראלי כמעט, תגלו שהוא אכן משוכנע בכך: אנחנו הטובים ביותר, "הגניוס היהודי" הוא המוצלח ביותר, צה"ל הוא המוסרי ביותר, איש לא ילמד אותנו דבר, אין עלינו בעולם.

זו לא רק התנשאות מיותרת וחסרת בסיס, זו גם מחשבה מסוכנת מאין כמותה, שמאפשרת לישראל לנהוג כפי שהיא נוהגת, תוך התעלמות בוטה מרחשי לבו של העולם; לא נעדרים ממנה גם יסודות לאומניים וגזעניים חשוכים. נחמד וטוב שעם מחשיב עצמו למוצלח. לעם היהודי יש כמובן הרבה סיבות לכך והרבה הישגים להשתבח בהם, כך גם למדינת ישראל, שהיא בגדר פלא, כמעט נס. אבל בכל אלה בולטת בהעדרה תכונה לאומית חשובה לא פחות - מידת הצניעות. קשה להאשים את הישראלים שהם התברכו בה.

בבסיס היוהרה הישראלית עומדת המחשבה, שאכן מדובר בעם סגולה בעל תכונות סגוליות, שאין לשום עם אחר. תראו את זה אצל מטיילים ישראלים בחו"ל, תשמעו את זה מכל מי שבא במגע עם זרים, תחושו את זה בזרמי העומק של מדיניות ישראל. האמריקאים "מוגבלים", ההודים "פרימיטיבים", הגרמנים "מרובעים", הסינים "משונים", הסקנדינבים "תמימים", האיטלקים "ליצנים" והערבים - ערבים. רק אנחנו יודעים מה טוב לנו, ולא רק לנו, אלא לעולם כולו. לתושייה הישראלית אין אח ורע, לשכל היהודי אין דומה, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, כפי שלא ממציא שום מוח אחר - כי אנחנו הכי הכי, אחי.

הזדמנויות להיווכח בכך יש בשפע. הדוגמה אחרונה לא רק בקעה מבתי הכנסת ביום הכיפורים, אלא נצפתה בערבו של החג, למשמע הבשורה המשמחת מאוד על זכייתו של מדען ישראלי נוסף בפרס נובל. ואכן הלב התרחב: פרופ' דן שכטמן בוודאי ראוי לפרס, אבל ישראל לא ראויה לחינגה הלאומית הדביקה שפרצה מיד. בחברה שבה מחדלים וכישלונות הם תמיד נחלת הפרט, מולאמים ההישגים והם שלנו, של כולנו. כולנו היינו יחדיו ב-8 באפריל 1982 במעבדה של שכטמן במרילנד, עת חזה לראשונה בקוואזי-גביש שלו, כולנו עכשיו אתו, בדרך לשטוקהולם.

עם סגולה? בואו לדבר על זה בפייסבוק

הישג הפרט הופך מיד להישג הכלל, הישג הכלל הופך מיד לעוד ראיה ניצחת לעליונותה של ישראל. "הגביש הוא שלנו", "סוד קיומנו", "כבוד לאומי" ו"המוח הישראלי", זעקו הכותרות במפגן סר טעם וחסר שחר לרגל הפרס האישי. כדי לאשש את המופרכות הזאת, על פיה כולנו שותפים בהישגו המרשים של שכטמן, באים מיד גם החישובים: בכמה פרסי נובל "זכינו", ואיפה זה מעמיד אותנו ביחס לגודל האוכלוסייה. גם רשימת חתני הפרס היהודים לדורותיהם מוצגת מיד לראווה, כאומרת שהם זכו בזכות יהדותם. כל פרס שמיתוסף לאוסף מחזק מיד את התפישה שמדובר בעליונות גנטית מובהקת. זהו צדה השני של הגזענות - מצד אחד רמיסת האחר, מצד שני מרוממים ומאדירים את "העם הנבחר" מעל כולם. שני צדדים לאותה מטבע גזענית נפסדת.

את תפילת "אתה בחרתנו" יש כמובן להמשיך ולקרוא. היא חלק מהמורשת היהודית. אבל ישראל היתה צריכה זה כבר להשתחרר ממשמעותה העכשווית והמעשית. לא, אנחנו לא עם סגולה, כבר מזמן לא, גם לא נבחרים, ודאי לא מורמים מעמים אחרים. לכן, למחרת יום הכיפורים הזה, עם עוד פרס נובל לישראלי, הבה ננסה להיות לפחות עם - ככל העמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו