בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די לעבדות באקדמיה

92תגובות

צודקת הזעקה שהשמיע מטה המאבק של הסגל האקדמי ערב הגשת דו"ח טרכטנברג. שנים לפני שהוקם האוהל הראשון מחה הארגון על תנאי ההעסקה, המוגדרים על ידו "עבדות אקדמית".

הסגל האקדמי הזוטר מועסק בחוזים אישיים בתנאים קיבוציים רק במשך הסמסטרים. הצטיינות אינה מניבה העלאה בשכר ולרוב גם לא הצעה למשרה קבועה. ברוב המחלקות אין לימודים בקיץ ומדי שנה נאלצים המרצים לשרך דרכם אל לשכת התעסוקה, כדי לקבל דמי אבטלה, שהם למעשה פירעון המסים ששילמו למדינה בחורף.

תנאי ההעסקה של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מחייבים את הסגל הזוטר לחפש את פרנסתו בשניים-שלושה מוסדות אקדמיים, או לשלב בין הוראה אקדמית לתעסוקה אחרת. מאחר שאינם זכאים להטבות המוענקות לעמיתיהם בעלי המשרות הקבועות - עיסוק במחקר הוא לדידם פינוק יקר.

סוג העסקה כזה יכול להתאים למי שהאלטרנטיבה שלו היא עבודת מלצרות, כלומר לסטודנטים לקראת התואר השני והשלישי. אפשר להעסיק כך לפרק זמן מוגבל גם מרצים צעירים שמתמודדים על מספר זעום של משרות פנויות. אבל אסור שתנאי העסקה כאלה ייהפכו לקבועים.

רבים מעמיתי הם מרצים מעולים, העובדים כך כבר עשור ויותר - ועד לסיום העסקתם, בעשור השביעי לחייהם. הקריירה שלהם חולפת במנהרה שעלטה סמיכה עוטפת אותה לכל אורכה. כעת הם רואים קרן אור שאותה הציתו תלמידיהם, הדורשים לחלק את ההון של המדינה באופן שוויוני יותר לכלל החברה.

הכתובת של מחאת הסגל הזוטר היא בן-שיחם של מוחי האוהלים: פרופ' מנואל טרכטנברג, שתרם מניסיונו כדי לתת מענה לדרישות המחאה. ברגיל הוא מכהן כראש הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המל"ג. ייתכן שהרגליו מבית, לחלק עוגה קטנה למספר גדל והולך של דורשים, הם שהפכו אותו למועמד הטבעי לכתוב מחדש את המאזן הקיים.

הדגם מוכר לו. גם במקרה של ההשכלה הגבוהה נקטה המדינה שיטה קפיטליסטית מובהקת ואיפשרה להקים מוסדות פרטיים הגובים שכר לימוד כפול ומשולש, לצד המוסדות הציבוריים המתוקצבים. הבעיה היא שהתנערות המדינה מתקצוב כלל המוסדות אינה משפרת את מצבם של אלה המתוקצבים.

המוסדות החזקים מתקיימים במערכת משל עצמם, והפרטים המצטיינים הם היחידים הנהנים מהגדלת התקציב הממלכתי, שנועדה לבלום את בריחת המוחות. הסגל הזוטר שנשחק שנים בין גלגלי המערכת ניזון עדיין מפירורים.

נאה הדרישה לחייב את המדינה לדאוג להשכלת אזרחיה מיום לידתם ועד סיום התואר הראשון. אלא שחשוב להוסיף אליה גם טיפול במעניקי ההשכלה. בלימת הגידול במספר אלה המועסקים במסגרת הסגל הזוטר ראויה; בנוסף לה, יש להמיר את מרבית ההעסקה הקבלנית בקבועה ומפרנסת כהלכה, כזאת המאפשרת להתעדכן ולשמור על קריטריונים אקדמיים נאותים.

את תביעות הסגל הזוטר חשוב להחיל על המערכת כולה. במקום לפורר את העוגה, יש להגדילה. על טרכטנברג ליטול על עצמו את השליחות ולבשר למדינה שחובתה לשמור על מערכת ההשכלה הציבורית. כך יובטח עתידם של כלל הצעירים, מבוססים כעניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו