בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולנו ערבים מוסלמים

132תגובות

לפני קצת יותר משבועיים הגיע לישראל דניאל כהן-בנדיט, דני האדום מימי מרד הסטודנטים ב-68' בצרפת, לביקור תמיכה במרד הצעירים של 2011 בתל אביב. מוחמד ג'באלי, אינטלקטואל פלסטיני-ישראלי, אירח אותו לשיחה ב"בית העם" בשדרות רוטשילד בתל אביב. סצינה שרק הרוח החדשה של מחאת האוהלים יכולה לביים: קהל יהודי תל אביבי, וצעיר ערבי נוהג בו, שואל שאלות את היהודי שבא מצרפת.

ג'באלי שאל שאלות שמעניינות כנראה אותו, בן למיעוט ערבי במדינת רוב יהודי: יחסי רוב ומיעוט בתוך תנועה מהפכנית; היחסים בין המהפכנים של 68' למהגרים, במקרה של כהן-בנדיט. אחר כך שאל את האורח הצרפתי על קריאת הקרב המפורסמת של 68' - "כולנו יהודים גרמנים" - קריאת הזדהות שכוונה אליו, לדני האדום. "אני לא הרגשתי אז גרמני ואפילו לא הרגשתי יהודי", אמר כהן-בנדיט, "אבל הרגע הזה שבו מאות אלפים צעדו ברחובות פאריס וקראו את הקריאה הזאת היה הרגע הכי מרגש בשבילי בכל ימי אותו מרד מפורסם".

ג'באלי טען שהקריאה היתה אמיצה במיוחד משום שהתמודדה עם שאלות היסוד של אירופה, עם צללי העבר המושתק שלה: עבר הלאומנות והשוביניזם ועבר הגזענות והאנטישמיות. האם העובדה שכאן, בישראל 2011, תנועת המחאה לא מתמודדת עם שאלות היסוד של החברה הישראלית אומרת שהיא לא רצינית, שהיא בורחת מהעיקר, תהה ג'באלי. כהן-בנדיט, כך נדמה לי, לא ממש הבין את השאלה. הוא חשב שכשערבי-ישראלי מדבר על "בעיות היסוד" של החברה הישראלית, הוא מדבר על הכיבוש וההתנחלויות. הוא לא הבין שג'באלי נגע בשאלה עמוקה הרבה יותר. הוא דן למעשה בשאלה מיהו ישראלי, מיהו אזרח, מי רשאי להיות בעל דעה ובעל קול בזירה הציבורית בישראל ומי לא.

אם יש משהו שמציין את הממשלה הנוכחית זו האובססיה למדינה יהודית. זוהי סיסמת הקרב שלה, מתעמולת הבחירות של אביגדור ליברמן עד נאומי בנימין נתניהו בבר-אילן ובאו"ם. הקמפיין של נתניהו את ליברמן מבקש לקבע את ההכרה שהיסוד לאזרחות בישראל הוא אתני. במלים אחרות: מי שאיננו יהודי הוא לא אזרח במלוא מובן המלה, הוא אזרח על תנאי. בתנאי שיוכיח שהוא נאמן ל"מדינה היהודית".

מחאה האוהלים, אולי באופן לא מודע, באה כתגובת-נגד למהלך הזה של נתניהו וליברמן. בכניסה לאוהלים לא בדקו מיהו יהודי ומיהו לא-יהודי, מיהו ציוני ומיהו לא-ציוני. השיוך האתני לא היה רלוונטי במחאה הזאת. לכן היה טבעי לראות בדווי מהכפרים הלא מוכרים נואם בבאר שבע, לראות אלפי ערבים משתתפים בהפגנות בחיפה. נכון, מחאת האוהלים לא הגדירה את עצמה כ"מחאת כל אזרחיה", אבל בפועל היא היתה כזאת או לפחות השתדלה להיות כזאת.

זהו בהחלט צעד קדימה, אבל אין בו די. רוב רובם של אזרחי ישראל היהודים קנו את רעיונות ליברמן-נתניהו. עובדה: בסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ממש בימים האלה אמרו כ-78% מהיהודים שצריך רוב יהודי בעניינים של ביטחון לאומי, ו-70% סבורים שאפילו בנושאים חברתיים יש צורך ברוב יהודי. כלומר, רוב היהודים בישראל סבורים שהערבים הם לא ממש אזרחים. על רקע יום השנה לאירועי אוקטובר, ועוד יותר על רקע שריפת המסגדים וחילול בתי הקברות, מחאת האוהלים צריכה להגיד בקול את מה שמשתמע מהמעשים שלה. אולי רק כשנשמע עשרות אלפי ישראלים שואגים בתל אביב "כולנו ערבים מוסלמים" (או נוצרים), נוכל להתמודד עם צללי העבר וההווה שלנו. כהן-בנדיט ודאי יעריך את זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו